דיפרסיה, אהובתי

דובי רונו הוא הדובי שטטי הכי אוהבת. הוא הדובי שאיתו היא הולכת לישון בלילה. הוא הדובי שמצחיק אותה כשעצוב לה, הוא הדובי שמקשיב לכל הסיפורים שלה, הוא השחקן המשני בכל ההצגות בהן היא מככבת.

טטי קיבלה את דובי רונו ליום ההולדת שלה לפני חצי שנה. ומיד נקשרה בין שני אלה אהבה עמוקה. נכון שיש כבר הרבה בובות בבית אבל דובי שהוא רק של טטי לא היה וכשקיבלה אותו ליום ההולדת האחרון שלה זו היתה אהבה ממבט ראשון.

לפני כמה שבועות הגיע ה'פצע' הראשון של דובי רונו. קרע מתחת לבית השחי. הבטחתי לטטי שאתקן אבל שבינתיים לא תוריד לו את החולצה. זה זרח מפרחוני. אתמול המצב כבר היה קריטי. לפני השינה טטי קראה לי ומצאתי את דובי רונו חולה מאד. קרע גדול בין צווארו לשאר הגוף, קרע לאורך הגב, קרע בעורף, קרעים קטנים בבטן ובידיים. לא היתה ברירה הניתוח להצלת חיים חייב להיות דחוף.

אוצ מיד הביאה לטטי את דובי פנדה שלה כדי שיהיה לה דובי שתוכל לחבק כשהיא ישנה ואני לקחתי את דובי רונו לחדר הניתוח (המטבח).

צול ואני יושבות במטבח מדברות על דה ועל הא ותוך כדי אני תופרת את הפצעים של הדובי המסכן.

בבוקר שטטי הגיעה למיטה שלי הבאתי אליה את החולה שהחלים. החיוך שהיה שפוך על שפתיה היה שווה את כל התכים שהשקעתי בדובי הזה.