יום רביעי, זרח הולך לבית הספר עם תיק אומנות וללא ילקוט. בתיק אומנות אין מפתח לבית. זרח חוזר הביתה מבית הספר והדלת נעולה. פה ההגיון אומר לחכות עד שאוצ או הבייביסיטר יגיעו. אז מה? ההגיון אצל זרח עובד אחרת והוא משאיר פתק על הדלת :
"זרח
היה
כאן
הלכתי לסבא וסבתא.
הבית היה נאול
ולא היה לי מפתח
למה?
כי היום יום רביעי"
אין לזרח סבלנות לחכות לאף אחד והוא הולך לסבא וסבתא.
אמא שלי מרימה אלי טלפון לעבודה להודיע שזרח אצלה. אני מרימה טלפון לבייביסיטר להודיע לה שלא תדאג.
אחרי שעה אוצ מתקשרת אלי:
אוצ: אמא, למה זרח לא חוזר הביתה?
אני: כי הוא אצל סבא וסבתא"
אוצ: תתקשרי אליו ותגידי לו שיחזור הביתה
אני: מה קרה? את מתגעגעת?
אוצ: כן, אבל אל תגידי לו את זה
אני: טוב.
אני מתקשרת להורים שלי להציע שישלוח את זרח הביתה. אמא שלי מודיע לי שזרח רוצה להישאר לישון אצלהם. אין לי בעיה עם זה, אני רק מזכירה לה שסביר להניח שבאותה חבילה תקבל גם את אוצ וטטי. הסיכום, כשאחזור הביתה מהעבודה אקח אליהם את אוצ וטטי וכולם יחגגו אצל סבא סבתא.
אחר הצהריים אני מגיעה הביתה וזרח מתקשר (שזה נס בפני עצמו)
זרח: אמא, מתי אתם באים?
אני: עוד מעט. אני שותה קפה ובאה.
זרח: תגידי לאוצ שתבוא כבר שלא תחכה לך
אני: מה קרה? אתה מתגעגע?
זרח: משעמם לי בלי אוצ, אבל אל תגידי לה
נו צמד חמד שכאלה, לא יכולים אחד בלי השני אבל אסור לגלות לאף אחד.
ולערב אחד היינו האיש והאגדה ואני רווקים J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
