דיפרסיה, אהובתי

את כל השירים טטי שרה, עם כל התנועות ועוד כמה חינדולים משלה. את כל הדקלומים היא דיקלמה והיתה מאד גאה בעצמה. גם אני הייתי כל כך גאה בה.

חושך. הילדים אוחזים נר ועומדים מול ההורים. טטי עומדת מולי.

"אמא הנה אשב לי לצידך

ואת הנר החזיקי בידך

תני לי אותו

וקחי בחזרה

שתמיד תהיה לנו שמחה וגם אורה"

האינטימיות השיר הזה יוצר וההרגשה שרק אני וטטי שם. זה הזמן של שתינו ולא של אף אחד אחר.

הסביבון היורד:

הסביבון הגדול בגן היה שקוף. הגיע עת ההפתעות והגננת שואלת את הילדים 'איפה ההפתעות, הרי הן לא בסביבון השקוף'.

אחת הילדות אמרה שאולי הן בסביבונים הבינוניים שתלויים בגן. בדקנו, אין כלום. אולי בסביון הגדול שבפינת הבובות. בדקנו, היו שם רק 7 הפתעות, לא מספיק בשביל כל הילדים. ואז הגיע איש זקן, עם צמר גפן על הפרצוף ומקל ביד, מקרטע, בקושי עומד. הילדים ישר צעקו 'מתיתיהו!!'

מתיתיהו סוחב על גבו סביבון ענק ובו כל ההפתעות ושאגות הצחוק של הילדים מהדהדות למרחקים.

מתיתיהו הנבחר הוא אבא של אחת הילדות בגן. הוא היה מוצלח במיוחד. הורים וילדים נשפכנו מצחוק. נראה היה שכל רגע הוא עומד לפול ולהימרח על הרצפה.

נפתרה בעיית הסביבון היורד ולילדים היתה אורה ושמחה וחנוכה שמח.