דיפרסיה, אהובתי

אני קוראת עכשיו את "בביתו במדבר" של מאיר שלו ומתענגת על כל מילה. כבר שיבחתי את הכתיבה של מאיר שלו אחרי שקראתי את "רומן רוסי" . אני פשוט נהנית מהתיאורים הציוריים שלו ומציניות הדקה שעוברת בין הדמויות שלו.

אני מביאה כאן ציטוט מתוך הספר שפשוט מתאר באופן מושלם את העגמומיות הזו של החורף:

"הרי יודעת את שאני אוהב שמש ויובש וחום, ושמאז ומתמיד התעגמתי בבוא החורף. לא רק מחמת הגשם והקור, ולא רק משום שהשמיכה החאת הסדין והדודה השחורה שוב לא השכיבה אותי לישון בנפנופי הקיץ הקלים, המנעימים, החושפים שלה, אלא בעיקר בגלל התקצרותם של הימים. זו הפחידה אותי מאד, כאילו שתי האפילות, זו שלפני הזריחה וזו שאחרי השקיעה, נעשות שני קירות שחורים, שהולכים ומתקרבים זה לזה, ואני בתווך, בפס האור המצטמצם, הנחנק."

מאיר שלו. אני כנראה מתמכרת לספרים שלו :)

כמה מילים על הספר אפשר למצוא פה