דיפרסיה, אהובתי

ולא כי אין מה לספר. ולא כי לא קורה כלום. מין מצב רוח כזה שהתלבש עלי.

"תחביא אותי בכיס" אמרתי לב' אחי

והוא בניסיון המתמיד לנער אותי סרב.

אז כל דבר שאכתוב כאן לא יהיה ממש מה שמטריד אותי. המילים לא יוצאות.

הפוסט הזה הוא ניסיון לשבור. לצאת מהשתיקה.

אולי אחר כך.

אולי.