דיפרסיה, אהובתי

שלוש שנים וחצי מאז שכתבתי כאן בפעם האחרונה. הייתי בשנה השניה ללימודים. נולדה לי אחות בת 50. התמודדתי עם עוד טלנובלה בחיים.

ומה קרה מאז?

הרבה דברים טובים.

"הולדתה" של אחותי הוציאה מאבא שלי המון דברים טובים. אבא שלי שתמיד היה אדם סגור ומופנם, נפתח פתאום. העלבון שחש ביום חתונתו כשגילה שאמי לא נמסרה לו כמו שציפה ושיש תינוקת שנמסרה לאימוץ, העלבון הזה חזר להכות בו והוא התחיל להוציא החוצה. התחיל לדבר. טוב זה לא שהיתה כאן תפנית של 180 מעלות, אבל פתאום יש עם מי לדבר, יש שינוי ואני הייתי צריכה כל כך את השינוי הזה בו, הייתי צריכה את האבא הזה שמדבר, שכואב ומרשה להראות את הכאב הייתי צריכה את האבא שלפעמים מצליח גם להקשיב. אז יחד עם אחות קיבלתי גם את אבא שלי במתנה. אותה הוא מקבל נהדר, אכפת לו ממנה והוא דואג שהיא תהיה חלק מכל אירוע משפחתי אבל סוף סוף הוא יכול לדבר על איך הרגיש אז, לכעוס את הרגשות שכיבה לפני הרבה שנים ואני גאה בו על ההתמודדות.

אוצ כבר גדולה, שנה ראשונה בתיכון. הרבה נחת יש מהילדה הזו. אם בשנה הראשונה בחטיבה הציונים שלה טיפה ירדו (בכל זאת הלם המעבר) הרי שהיא החליטה שהיא מעלה את ממוצע הציונים שלה מעל 90 וכך אכן היה. כשהגענו לתיכון, למרות שבחטיבה לא היתה בכיתת מדעים (מבחירה שלה) חיזרו אחריה מורי המגמות הנחשבות יותר בסופו של דבר נכנסה למגמת המחשבים והיא חוגגת שם. המתמטיקה קצת קשה לה אבל אנחנו עוזרים בכל דרך אפשרית ובכל שאר המקצועות טפו טפו הממוצע הגבוה נשמר. זה לא פשוט, אבל אמרתי כבר שהיא אוצר יקר? אז הנה אני אומרת שוב.

זרח לומד בבית ספר לא בעירנו בכיתה למחוננים, העיריה משלמת את הנסיעות כל השאר אנחנו. מצד אחד הוא מאד אוהב ללמוד שם, מצד שני אחרי כיתה ו' ויתרנו על סייעת ואני חושבת שבעצם עשינו טעות, קשה לו. הרבה קשיים בלמידה, הוא מתנתק וכשהוא חוזר לבדוק מה קורה סביבו מאחר וזו כיתת מחוננים הם כבר התקדמו עם החומר והוא נשאר מאחור. נוצר פער וחלק המציונים התדרדרו. אני מקווה שלשנה הבאה נצליח להשיג לו סייעת. הוא עדיין נסיך, נסיך מדהים הילד הכי מיוחד בעולם אבל אנחנו עדיין לא נחים.

טטי מחליפה את שמה באופן רשמי לתות. די היא כבר לא תינוקת, התות שלנו כבר בת 10 ומאחר ומילא כך קוראים לה בבית בכינוי חיבה (תות, או תות בננה אם רוצים להאריך) אז גם כאן בבלוג כך יקרא שמה מהיום והלאה (אני צריכה להיזכר איך משנים את הרשימות בצדדים).

טוב אז התות מקסימה כתמיד, גדלה להיות ילדה מדהימה , חברותית בת עשר פקאצה קטנה שהצבע האהוב שלה הוא כמובן... משאירה לכם את המקום לניחושים ובטוחה שתנחשו נכונה. תמיד מקפידה בלבושה אבל לשמחתי לא נדבקה במחלת המותגים שהחברות שלה כל כך חולות בה. היא מתקרבת לגיל העשרה ולדעתי היא תאכיל אותי קצת יותר קש משני המתגרים שכבר יש לי, היא בטח כבר תעשה לי בית ספר שהרי כבר עכשיו יש לה מחזרים. היא כבר התחתנה פעם אחת ואחר כך היה לה חבר אחר, ביית הספר יש כבר שניים שלושה מחזרים אז לא נראה לי שאיתה ההתבגרות תעבור על מיי מנוחות :))

האיש והאגדה הוא אותה אגדה, הזוגיות עם העליות והירידות. התחושה היא ששניים ביחד זה מאד חזק ומתחזק משנה לשנה אבל תמיד צצים דברים שצריכים לעבוד עליהם שהרי זוגיות היא תמיד עבודה קשה.

הבית שלנו עבר שיפוץ מה ונראה כמו חורבה מזה זמן מה אבל לפחות לאוצ כבר יש חדר משלה, חדר יפהפה אני חייבת לציין.

מה עוד?

אה כן יש לנו תוספת חדשה למשפחה, לא לא ילדתי עוד ילד (לא השתגעתי) יש לנו כלב. הוא איתנו כבר שנה וחודשיים הוא מקסים ומתוק, והוא מנהל איתי שיחות מסביר את מה שהוא צריך להסביר ובדרך כלל אני מבינה מה הוא רוצה ממני, על כך בטח עוד יכתבו פוסטים בהמשך.

ומה איתי אתם שואלים? אז ככה, במאי קיבלתי סוף סוף את התעודה של התואר הראשון. כן גבירותיי ורבותיי סיימתי תואר ראשון והיום אני עובדת כגננת לכל דבר. בשנה האחרונה עבדתי כגננת משלימה וגננת צהרון באשכול גנים באיזור דיי יוקרתי בעיר הקרובה למקום מגוריי. עבדתי קשה. בתחילת השנה הוגדר שאעבוד יומיים תשע שעות ועוד שלושה ימים ארבע שעות. מהר מאד הגדלתי את נפח המשרה כשלקחתי על עצמי אחריות לספריה של הגנים. פעמיים בשבוע היו מגיעים אלי ילדים גן אחרי גן, מקריאה סיפור, שומעת איזה ספר הם לקחו, מי הקריא מה אהבו/לא אהו בספר וכו'. פעילות חוויתית עם ספרים. הקמתי ספריה לתפארת. יוצא שארבעה ימים בשבוע אני עובדת מ8:00 - 17:00 ורק יום אחד מ13:00 עד 17:00 , ההשקעה היתה שווה את זה בעוד חודשיים בשנת הלימודים הקרובה אני מקבלת גן שאני אהיה בו הגננת המובילה. פחות שעות עבודה, הרבה יותר אחריות. עבדתי קשה והיה שווה כל רגע. אני נהנית מהעבודה, חוזרת הביתה עייפה אבל עם חיוך על השפתיים. היום למשל היתה לי פעילות מאד מיוחדת (שווה פוסט בנפרד שיגיע כנראה מחר) חזרתי הביתה גמורה מעייפות אבל מלאה אנרגיות, הם פשוט מדהימים הילדים האלה, אני אוהבת אותם, אוהבת לעבוד איתם אוהבת לעבוד עם הצוות. כיף ממש ממש כיף. זוכרים שהכאתי על חטא, שפשעתי לעצמי בכך שהזנחתי כל כך הרבה שנים את הלימודים שלי. אוחחח איזה טיפשה הייתי , מזמן הייתי צריכה לעשות את זה אבל כנראה שלכל עת ועת לכל חפץ. ועכשיו הזמן לטוב. עכשיו טוב.

זהו עוד עדכונים יגיעו בהמשך.

התגעגעתי , אז באתי

}}}}}}}}}}{{{{{{{{{{{{

ותודה שאתם כאן