דיפרסיה, אהובתי

הנסיך השחצן

בפרס הרחוקה חיו מלך ומלכה, הם אהבו אחד השני מאד והיו אהובים על ידי בני עמם, לא היה מאושר מהם כשנולד בנם הבכור. הם קראו לו יסיק והרעיפו עליו המון אהבה. הם כל כך אהבו את בנם עד שאף פעם לא סרבו לאף בקשה שלו, גחמנית ככל שתהיה. הנסיך גדל והפך לילד מפונק ושחצן, הוא נהג ביוהרה את הסובבים אותו כשהוא מחלק פקודות לכל עבר. יסיק היה בטוח שהוא הילד הכי חכם, הכי יפה והכי מוצלח והתנהג אל כולם בגסות רוח, וכשלא קיבל מה שרצה היה רוקע ברגליו ומכה באגרופיו עד שניתן לו מבוקשו.

המלך והמלכה החליטו שיסיק צריך חברים ולכן הזמינו לארמון נסיכים ונסיכות מהממלכות הסמוכות, במיוחד הזמינו את הנסיכה ליזר מאחר וקיוו שברבות הימים ישא אותה יסיק לאישה, אבל יסיק התנהג אל אורחיו בגסות רוח, הוא לא חלק איתם את משחקיו, העליב אותם והתנהג אליהם כאילו היו משרתיו. לאט לאט פסקו הנסיכים והנסיכות להגיע לארמון, חברתו של יסיק לא נעמה להם. יסיק נותר בודד. זה לא הפריע לו מאחר והיה בטוח שהוא טוב מכולם ולא צריך אף חבר.

חלפו השנים ויסיק בגר והיה לנער. הוריו כבר דאגו לו מאד, הם ראו את התנהגותו הגסה, את השחצנות והיוהרה ולא ידעו מה לעשות.  "יש לנו בעיה חמורה" אמרה המלכה יום אחד למלך

"כן," השיב לה המלך ונאנח "בננו הנסיך כל כך מפונק ושחצן שאף אחד לא רוצה בקרבתו"

"מה יהיה עליו, איזה מין מלך הוא יהיה?" נאנחה גם המלכה "אם ימשיך להיות כזה שחצן העם לא יאהב אותו, ימרוד בו וישליך אותו מכס המלוכה, חייבים למצוא פתרון. עלינו ללמד את יסיק ענווה מהי ואיך לאהוב גם את זולתו"

מלך שהיה איש חכם מאד ישב וחשב וחיפש פיתרון, כשלא הצליח למצוא פתרון שיניח את דעתו לבדו פנה אל יועציו לחפש אצלם עזרה, שהרי כבר אמרנו  שהיה חכם ולכן הוא ידע שכדאי לבקש עזרה מאחרים כשנתקלים בבעיה. ישבו יחד המלך ויועציו העלו ופסלו רעיונות בזה אחר זה עד שאמר אחד השרים "יש לי רעיון, הקשיבו ואמרו לי מה דעתכם"

"דבר" הורה לו המלך

"כדי ללמד את הנסיך האהוב ענווה עליו להתחיל מבראשית"

"מבראשית?" שאל המלך

"עליו לעבוד כאחד העם, במקום הומה אדם"

"איזו עבודה והיכן?" שאל המלך

"אני חושב שהמקום הטוב ביותר יהיה השוק, יסיק צריך לעבוד בשוק."

"אבל מה הוא ימכור? הרי אם ניתן לו רכוש לא פתרנו את הבעיה"

"לא ניתן לו דבר. יסיק חכם וזה רכושו, שיפתח דוכן שבו יתן עצות ופתרונות לאנשים, הקהל יבוא ישאל ויתייעץ, ויסיק ישא חוכמתו ויפתור את בעיות העם. כך הוא ישתכר למחיתו וגם יכיר את העם ובעיותיו, ולימים כשישב במקומך על כס המלכות ידע מה כואב לעמו וימלוך באהבה ולא ביוהרה"

המלך שמח, הרעיון נשמע לו מצוין, מיד שלח לקרוא ליסיק, הוא נתן ליסיק חליפת בגדים פשוטה ואמר לו "לבש בגדים אלו"

יסיק הביט על הבגדים, הסתכל על אביו בתמיהה ואמר "מה פתאום, אני לא לובש את הסחבות האלה!"

"או שתלבש את הבגדים האלו או שתלך ערום, את בגדי המלכות אינך ראוי ללבוש, אתה תלבש את בגדי אחד העם ותלך לעבוד כאחד העם, ואל תחזור הביתה עד שיהיו בידך מאה מטבעות זהב"

"אבל אבא!" רקע יסיק ברגליו

שום דבר לא עזר ליסיק, הוא רקע ברגליו, הוא הכה באגרופיו, הוא התחנן ובכה, המלך לא נכנע הוא הצביע על הבגדים ולא אמר מילה.

"ובמה אני בדיוק אעבוד? מאיפה אשיג כסף?"

"אתה נער חכם יסיק, פתח דוכן שבו תמכור עצות ופתרונות לבני עמינו, לא דרושה לך סחורה, הסחורה כבר איתך ועכשיו לך"

יסיק מדוכדך, כועס ופגוע פנה לצאת מהארמון

"עצור!" קרא לו המלך "צא משער המשרתים, אינך יכול לצאת משער המלוכה של הארמון כשאתה לבוש כך"

מלא כעס וטרוניות יצא יסיק מהארמון דרך שער המשרתים 'אני כבר אראה לו , אני כבר אראה להם. אני הנסיך הנפלא והנהדר צריך לעבוד, חוצפה שכזו, כבר מחר יהיו בידיי מאה מטבעות הזהב ואחזור לארמון אתן לטיפשים האלה עצות כאלה שמיד ישלמו לי את מלוא המחיר בזהב'

יסיק אומנם קיטר הרבה אך לא היתה לו כל כך ברירה היה עליו למלא את צו המלך ולכן הלך אל השוק, התיישב ליד אחד הדוכנים כתב שלט גדול:

תשובות לכל איש ואישה

לא קיימת עבורי בעיה קשה.

יסיק ישב על כסא רעוע  בגב זקוף, ראשו מורם אל על , כאילו ישב על כסא מלכות וחיכה שפשוטי העם יפנו אליו. אנשים עברו ליד הדוכן, הסתכלו על יסיק הסתכלו על השלט והמשיכו ללכת. 'מטומטמים' חשב לעצמו יסיק. 'הם לא רואים שאני כל כך חכם שאני יכול לפתור להם כל בעיה?' כך חשב והרים את אפו עוד קצת. אף אחד לא התקרב אל יסיק, אף אחד לא דיבר איתו אנשים הביטו בו מרחוק בחשדנות. באותו יום לא הרויח יסיק אפילו מטבע זהב אחת.

למחרת אחרי שישן על שק מאולתר ליד הדוכן התעורר יסיק לקול האנשים שהחלו למלא את השוק, בטנו קרקרה אבל לא היה לו כסף לקנות אוכל והוא הרגיש חלש. הוא התישב על הכסא בדוכן והביט אל האנשים מקווה שמשהו יקרא את השלט ויגש אליו. בגלל שהיה רעב לא ישב כבר כמו בן מלך על הכסא ולא נשא את אפו למרומים. אישה ניגשה אליו "אני צריכה עזרה, תוכל לעזור לי?"

"דברי" ציוה עליה יסיק

"בני הקטן רוצה ללכת ללמוד באוניברסיטה, המחיר יקר ואין לי כסף. הילד חכם ונבון אבל אני לא יכולה לשלוח אותו ללמוד. מה לעשות? איך אוכל לעזור לבני?"

יסיק פרץ בצחוק לועג "מי שאין לו כסף שלא ילך ללמוד, שילך לעבוד! גברת תפסיקי לחלום ושלחי את בנך שילמד מלאכה"

האישה נעלבה ופנתה ללכת "עצרי" קרא אחריה יסיק "עליך לשלם לי"

"אבל לא עזרת לי" אמרה האישה בכעס

"את שאלת שאלה , אני עניתי תשובה לא הבטחתי שום דבר אחר, עלייך לשלם לי!"

בכעס הניחה האישה על דוכנו מטבע כסף קטנה "הנה זה התשלום שלך" והלכה.

יסיק הביט במטבע הקטנה וחשב לעצמו 'ומה אצליח לאכול בעזרת מטבע כל כך קטנה, עלי לקבוע מחיר לעצותיי'

והוא הוסיף על השלט את מחיר עצותיו:

תשובות לכל איש ואישה

לא קיימת עבורי בעיה קשה.

גשו אלי עכשיו

המחיר הוא מטבע אחת של זהב

הוא ניגש וקנה לו רבע כיכר לחם במטבע שנתנה לו האישה וחיכה שאנשים נוספים יגשו אליו. ושוב כמו ביום הקודם אנשים חלפו לידו , הביטו בשלט, גיחכו והמשיכו ללכת. שוב הלך יסיק לישון ללא פרוטה כשהוא רעב. הוא התחיל להבין שהמחיר שביקש לגבות יקר לפשוטי העם ולכן למחרת כשהתעורר שינה את השלט:

תשובות לכל איש ואישה

לא קיימת עבורי בעיה קשה.

גשו אלי עכשיו

המחיר הוא חצי מטבע זהב.

אבל גם עכשיו לא הרויח יסיק כסף רב, אופיו היהיר והשחצן היה לו בעוכריו והאנשים המעטים שפנו אליו קיבלו עצות לועגות ומזלזלות שלא פתרו להם את הבעיות. תוך זמן קצר הפסיקו האנשים לגשת ליסיק והתרחקו ממנו ומעצותיו, לאחר שלושה שבועות בשוק נחו בכיסו שלוש מטבעות זהב והוא היה רחוק מאד ממטרתו.

יום אחד בעודו יושב על כסאו הרעוע, משועמם ומפהק ראה פמליה נכנסת לשוק, משרתים הנושאים אפיריון ובתוך האפיריון יושבת נערה יפהפיה. יסיק התרומם ממקום מושבו והביט בנערה שיופי כמו שלה טרם ראה. שערה היה ערמוני חלק וגלש לאורך גבה, עיניה ירוקות וצורת שקד להן, אף קטן וסולד ושפתיה אדומות מדם. יסיק הרגיש שלבו הולם, הוא רצה מיד לדעת מי היא אותה יפהפיה. "מי זאת?" שאל את בעל הדוכן השכן שהופתע מכך שיסיק פונה אליו ומדבר איתו בכלל. "זאת הנסיכה ליזר, מהממלכה השכנה, פעם בחודש היא מגיעה לשוק וקונה כאן את התכשיטים שלה והבדים היפים שמהם תופרים את בגדיה. "

"הנסיכה ליזר" מלמל לעצמו יסיק

"תפסיק לחלום" אמר לו בעל הדוכן השכן "היא אף פעם לא תביט בשחצן עלוב כמוך" אמר והלך.

'שחצן? אני?' חשב לעצמו יסיק, פתאום הבין כמה פגע בסובבים אותו, הבין מדוע אף אחד לא רוצה את קרבתו. 'עלי לשנות את דרכי, רק כך אוכל לחזור לארמון אל אבי ואמי, רק כך אוכל לזכות בנסיכה ליזר'

הוא הוריד את השלט הפך אותו לצידו השני וכתב:

פתרון בעיות לכל איש ואישה

פנו אלי בבקשה.

אנשים הביטו בשלט החדש אבל זכרו מי הוא יסיק ומה עצותיו ולא נגשו אליו, בסוף היום כשיסיק כבר היה מיואש ניגש אליו זר , "אתה יכול למצוא פתרון לבעיותיי?"

"אשמח לנסות" חייך אליו יסיק

"יש לי אישה יפה וחכמה אבל עם השנים הפכה להיות מהירת חימה, כל דבר מרגיז אותה והיא ממהרת לכעוס. כל היום היא מסתובבת מצוורחת והאוכל טפל בצלחת, מה לעשות?"

הביט יסיק באיש, ראה שהאיש נקי ומצוחצח, ידיו נקיות ויפות, שאל אותו "במה אתה עובד, אדוני?"

"אני עובד בעבודות מזדמנות, מה שאני מוצא אני לוקח, אבל המצב לא קל וקשה למצוא עבודה"

"אשתך לא מהירת חימה, זכור איך היתה כשרק התחתנתם"

"כן אז היתה אישה טובה בעלת מזג טוב"

"ובמה עבדת אז?"

"הייתי נפח, אבל העבודה קשה ומעייפת והחלטתי לעזוב אותה ולחפש לי עבודה אחרת"

יסיק הבין מה הבעיה ואמר לאיש "אישתך עייפה, היא עובדת קשה כל היום , דואגת לבית ולבסוף עליה לדאוג גם לך. אתה חייב למצוא עבודה קבועה אשר תכניס פרנסה קבועה הביתה אז תרגע אשתך ותחזור להיות חייכנית ובעלת מזג טוב, הנה ממש כאן ליד אני יודע שהתפנה דוכנו של הנפח, גש והתחל לעבוד, העבודה אכן קשה אבל פרנסה תהיה בשפע".

חשב הזר ואמר, אכן אתה צודק , עלי לחזור לעבוד, אקח את הדוכן כאן בשוק ותודה על העצה הטובה"

"בבקשה, ובהצלחה" ענה לו יסיק

הוציא הזר מכיסו חצי מטבע זהב ושילם ליסיק, הוא פנה מיד לדוכן הפנוי בשוק וברר איך יוכל להתחיל לעבוד שם כנפח בדרך סיפר לכל מי שרצה לשמוע וגם למי שלא על העצה הנפלאה שנתן לו יסיק וכמה היה אדיב אליו.

אנשים החלו לגשת ליסיק ולקבל ממנו עצות חכמות, טובות ומועילות בסוף היום היו באמתחתו של יסיק חמש מטבעות נוספות של זהב וכל איש בשוק ידע שאם בעצה טובה הוא חפץ עליו לגשת ליסיק החכם והוא יעזור ויפתור את הבעיה גם עבור תשלום קטן.

חודש חלף, הגיע היום בו מגיעה הנסיכה ליזר לשוק. ליסיק היו כבר 98 מטבעות זהב, זמן חזרתו לארמון התקרב ובא. הוא הפך לאהוב על ידי האנשים וגם הוא אהב אותם. הוא למד להיות קשוב לסבלם, גילה ענווה ואהב את זולתו.

כאשר הגיעה הנסיכה ליזר לשוק ראתה שאנשים רבים עומדים ליד דוכנו של יסיק, היא הביטה ולא האמינה למראה עיניה, היא זיהתה את הנסיך יסיק גם בבגדיו הפשוטים והבלויים. הנסיכה ניגשה לדוכן והקהל פינה לה דרך וככל שהתקרבה הלם לבו של יסיק חזק יותר. "יש לי בעיה" אמרה ליסיק

"בבקשה גבירתי, אשמח לנסות ולעזור לך"

"אני הנסיכה ליזר, מהממלכה הקרובה. כשנולדתי הבטיח אבי המלך למלך פרס שאנשא לבנו כשתגיע העת, עכשיו לוחץ עלי אבי שהזמן הגיע ועלי להינשא אבל הנסיך הוא אדם שחצן ויהיר, מתנהג כלפי כולם בגסות ולבי לא יכול להיות שלו, מה עלי לעשות?"

לבו של יסיק נפל, שהרי ידע שעליו ליזר מדברת, חשב רגע ואז כשתחינה בעיניו אמר "לכי אל אותו נסיך שהי לצידו במשך יממה, אם באותה יממה תמצאי שתי תכונות טובות באופיו דעי שיש לו תקווה והינשאי לו אך אם לא תמצאי ולו תכונה טובה אחת אני בטוח שהוא ישחרר אותך מהתחייבותך להינשא לו"

הנסיכה ליזר חייכה, היא ניגשה, חיבקה את יסיק ואמרה לו "נסיך יקר שלי שתי תכונות כבר מצאתי, בזכות טוב לבך אוהב אותך הקהל ובזכות חוכמתך וענוותך אוהב אותך אני" היא שילמה לו עבור הצעתו שתי מטבעות של זהב. מאושר לקח יסיק את ידה של ליזר והוביל אותה לארמון, שם קיבלו אותו המלך והמלכה ברוב פאר והדר. יסיק הציג בפני הוריו את ליזר והודיע להם שיתחתן איתה בקרוב. לא היה מאושר מהם. ואכן חודש אחר כך נערך בארמון טקס נישואים מפואר שאליו הזמין יסיק את כל האנשים החשובים וגם את חבריו הפשוטים מן השוק.

המלך יסיק והמלכה ליזר מלכו באהבה ובחמלה במשך שנים רבות, אהבו זו את זו ואף פעם לא שכחו את מחיר היוהרה.