לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דיפרסיה, אהובתי


אז מה אם אני אדם אופטימי במהותי הרי בסוף תמיד אחזור אל זרועותיה של "דיפרסיה, אהובתי" ותודה ליהונתן גפן שהגה אותה ראשון.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2010

הרווחת קלוריה


לפני כמעט ארבע שנים הפסקתי לעשן כמעט ארבע שנים שלא נגעתי בסיגריה. הן לא חסרות לי, הן מסריחות, הן גרמו לי להשתעל כמו סוס והלחנק כשעליתי במדרגות הביתה. ברור לי גם שעם מקצוע כמו שלי, גננת מעשנת זה איכסה גדול. 9 שעות בגן בלי סיגריה היו הורגות אותי ולמצוא את הזמן לגנוב סיגריה ממש לא נראה לי. טוב אז אין לי שום כוונה לחזור לעשן

 

אבל

 

אליה וקוץ בה.

 

עליתי 37 ק"ג.

 

זה המון

 

בחיים שלי לא שקלתי כך לפני כן. כשהייתי בהריון של אוצ שבו העליתי הכי הרבה ק"ג שקלתי 83. והמשקל שהתייצבתי עליו אחרי שהתות נולדה היה 70 ק"ג . ואז הפסקתי לעשן.

 

37 ק"ג.

 

שלושים ושבעה קילוגרם

 

בבר המצווה של זרח שהיתה לפני שנה וחצי שקלתי 107 ק"ג. היה ארוע מדהים ואני נראיתי כמו פיל.

 

לקראת הנסיעה לפולין בקיץ שעבר ניסיתי להוריד במשקל. הגעתי ל103 ונעצרתי שם.

 

כל הזמן הזה הבטחתי לעצמי שברגע שאני מסיימת את הלימודים, ברגע שאני מסיימת להגיש את כל העבודות, ברגע ש... ולא האמנתי לעצמי. היה לי ברור שהחלפתי התמכרות אחת בהתמכרות שניה. פעם דחפתי לפה סיגריות ועכשיו אוכל. פחמימות. והרבה.

 

הלימודים הסתיימו. עברתי את כל המבחנים. ב-31 לנובמבר הגשתי עבודה אחרונה. לא היה מצב שאני מתחילה דיאטה באמצע שנת עבודה....

 

למישהו שם למעלה היו תוכניות אחרות עבורי. התחייבתי לא. אז שבוע אחר כך מצאתי את עצמי חולהההה. כשהגעתי לרופא אחרי שבדק ואמר וירוס (כולם פחדו אז מהחזירים) ואחרי שמדד לחץ דם ואמר ' קצת גבוה' (אחרי ששנים היה לי נמוך מהרגיל)הבנתי שזה הזמן. הסברתי לרופא את המצב, הסברתי שאין מצב שאני מצליחה לבד וביקשתי שירשום לי את הכדור הזה שעוזר בדיאטה.

 

הוא רשם לי רדוקטיל. חפיסה אחת לחודש אחד. והנס התחיל לקרות הכדור הזה באמת יוצר תחושת שובע, הק"ג התחילו לנשור בחודש עם הרדוקטיל הורדתי משהו כמו 10 ק"ג. לקראת סוף החודש התחלתי לקחת יום כן יום לא יום למה לא. ואז גם התחילו פרסומים על כך שהרדוקטיל פוגע באיברים פנימיים כלשהם (לא זוכרת איזה) כשהלכתי לרופא לבקש לחדש מרשם, היה שם הרופא השני והוא אמר 'לא רושם, לא בריא , עכשיו את לבד'

וואי וואי וואי אני לבד...

ירדתי עוד שלוש ק"ג והרגשתי שנתקעתי. הרמתי טלפון לגיסתי שלמדה תואר שני תזונה. היא הודיעה לי שאני אוכלת מעט מדי והגוף מגן על עצמו, הוסיפה לי מאכלים (חלבה ) המליצה על פעילות ספורטיבית (אני לא משהו בזה) ואמרה לפחות 1200 קלוריות ביום.

 

מאז חלפו עברו שישה חודשים. אז הקצב הוא לא כמו בהתחלה. יורדת ונתקעת ויורדת ונתקעת. עכשיו זה תקוע. כבר שבועיים אני רואה את 82 ותקועה עליו. 100 ג' עולה 100 ג' יורד.

 

אבל אני שומרת. ירדו כבר 21 ק"ג. יש עוד לפחות 15 למשקל נורמלי, אם כבר אז כבר לא נעצור ב70 :) בקצב שלי זה יקח לפחות עוד חצי שנה :(

בסוף זה יגיע.

 

בסוף

זה יגיע.

נכתב על ידי mamakorage , 4/7/2010 22:15   בקטגוריות קלוגרמים  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  mamakorage

בת: 57

תמונה




22,260
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmamakorage אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mamakorage ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)