דיפרסיה, אהובתי

מחר אני הולכת לפגוש מו"ל.

לפני שנה וחצי כתבתי סיפור ילדים במסגרת קורס ביבליותרפיה שלמדתי. הסיפור היה מוצלח, כך בכל אופן אמר הקהל וכך גם אמר המרצה - פרופ' אדיר כהן. ניגשתי אליו אחרי שהקראתי את הסיפור בכיתה אמרתי שאני חושבת לנסות לפרסם ושאלתי מה הוא חושב , מה צריך להוסיף לגרוע, אמר 'לא לגעת' לשלוח כמו שזה. שלחתי. לכל הוצאה אפשרית.

קיבלתי סירוב אחרי סירוב אחרי סירוב אחרי סירוב אחרי.... הבנתם את הפואנטה.

אחרי חודשים ארוכים הגיע תשובה שאומרת שהסיפור מאד מצא חן ורוצים לפגוש אותי.

בדקתי מי זו ההוצאה הזו, זו אחת מההוצאות שמשלמים להם הון תועפות והן מפרסמות מכל הבא ליד - נא לא להתלהב.

אז אני לא מתלהבת. אבל אני הולכת לפגוש אותו מחר, נראה כמה כסף הוא רוצה ומה זה דורש ממני, מה הם משקיעים אל מול ההשקעה שלי וכו'

90% זה לא יוצא לפועל. אין לי כסף. אבל ליום אחד אני אעצום את העיניים ואחלום. רק ליום אחד.

אה כן ובקשר לסירובים, אני לא נעלבת. אני עדיין חושבת שהסיפור מצוין, אני גם חושבת שכשאת שם לא מוכר בשוק לא ממש מסתכלים על מה שאת שולחת אז... אני לא נעלבת. בסיפור הבא ואולי בזה שבא אחריו או זה שאחריו... בסוף זה יבוא, או שלא.