דיפרסיה, אהובתי

במסגרת סמינר מד"צים טייל אוצ בנחל הקיבוצים, חזרה הביתה מלאת חוויות וביקשה שנעשה את המסלול כמשפחה.

יש לי פינה חמה ואוהבת לאיזור הזה של הארץ, כנח"לאית את השל"ת (שירות ללא תשלום) הראשון שלי עשיתי בקיבוץ ניר דוד. קיבוץ מדהים בעמק בית שאן, תשעה חודשים גרתי שם והמקום הפך להיות בית. סביר להניח שאם היו מאפשרים לנו להישאר בקיבוץ הזה ולא לאזרח את קיבוץ צבעון הייתי היום קיבוצניקית, אבל רצה הגורל ודברים התגלגלו אחרת, שנים חלפו, אני לא בקשר שם עם אף אחד והביקורים בקיבוץ הדלדלו עד נעלמו לגמרי עם השנים.

החלטנו שנוסעים.

נחל הקיבוצים נמצא על גבול ניר דוד. חונים בחניון הולכים ברגל עד הלולים של ניר דוד ומשם מתחילים את המסלול במים, המים דיי עמוקים וחלק מהזמן הייתי צריכה לשחות. רוב הזמן המים הגיעו לי עד הכתפיים. המים קרירים, נעימים וצלולים. אפשר ממש לראות את הקרקעית בחלק מהמקומות. הנחל גם נקי למעט המקומות שבהם מתנקז הלכלוך של המטיילים הקודמים .

הצטיידנו בסנדלי מים (שקפקפים) שרוולי ציפה לתות ולזרח לקחנו את צ'ילי ויצאנו לדרך. צ'ילי לא כל כך אוהב מים. נכון שבקיץ האחרון הוא כבר התחיל להתרגל ולשחות קצת אבל הוא מעדיף את היבשה. היום הוא הפתיע והיה הראשון שקפץ למים אבל מהר מאד התחיל לחפש את הגדה. לא היתה ברירה הרמנו אותו חלק גדול מהדרך, מדי פעם ניסינו לתת לו לשחות אבל הוא ניסה לשחות לגדה ולא ממש הצליח לעלות למעלה מה שהכריח אותנו להרים אותו שוב. את האמת אנחנו מאד נהננו אבל צ'ילי היה מסכן, כנראה שהיה לו דיי קר והוא התחיל לרעוד וליילל בשקט, אוצ או אני הרמנו אותו בתורות וניסינו כל הזמן להרגיע אותו, הוא נאחז בנו כמו תינוק קטן. לקראת הסוף האיש והאגדה הרים אותו וכשהמים הגיעו לו רק עד המתניים הוא החזיק אותו מעל המים, צ'ילי ממש הודה לו בליקוקים.

זהו, אז המסלול נהדר , נעים ויפה. אהבתי כל רגע. יש מקומות שיש דרכי עפר מעל הנחל אבל יש צינורות שמחברים בין חלק לחלק וזה כמו מגלשות מים וזה נהדר.

חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים, צ'ילי נצמד למזגן ופשוט נרדם, מסכן הוא גמור.

בזרועותיי, צ'ילי. אחרי שנרגע קצת על החוף הוא שוב נכנס ביוזמתו והתכרבל עלי.