דיפרסיה, אהובתי

קודם כל והכי חשוב , חג שמח ושנה טובה לכולם.

טוב אז את ערב החג הראשון חגגנו ברמת הגולן אצל גיסתי, היה יופי. אני מאד אוהבת לבקר אצלם, הם זוג מאד נעים ויש להם בית עם גינה. זה הפך להיות מאד חשוב בזמן האחרון, בית עם גינה. תמיד אהבתי ירוק אבל בשנים האחרונות זה הופך לממש ממש חשוב... ואין.

חג שני חגגנו אצל ההורים שלי (אצלנו חוגגים שני ערבים, שתי ארוחות, המווון קלוריות ) זו השנה השנייה שגם האחות האובדת מצטרפת לארוחת החג, המחיר הוא שאחותי האמצעית לא מגיעה לארוחה. אז היה מאד נחמד ונעים, אחותי הגדולה היתה עם הילדים שלה, אבל מצד שני למרות שאני מבינה את אחותי האמצעית עצוב לי שהיא חסרה.

והיום תיכננו לטייל, במהלך החג ניקינו והברקנו את הבית (לוקח שלושה ימים ואני לא מגזימה) והבטחנו שנטייל בשבת. אתמול ישבנו ותכננו שנצא לזוויתן עליון. מתאים לי מסלול עם מים, מים קריייים. ואז תותי התיישבה על האגודל שלה... היום בבוקר האגודל היתה נפוחה. לא היתה ברירה, במקום לטייל נסענו למר"ם. לא היא לא שברה את האצבע, יש לה נפיחות ואכימוזיז, מה זה אכימוזיז? לדעתי זה מילה שהרופאים המציאו , עכשיו כשמקלידים מבינים את הכתב שלהם אז הם כותבים מילים מומצאות כדי שעדיין לא נבין מה כתוב

מזל שנשארנו בבית, לאוצ עלה החום.

בקיצור במקום טיול לזויתן ושחיה במים קריייים, פתחנו מרפאה בבית.

אם חולים בראש השנה, זה אומר שאנחנו מחוסנים לגבי שאר השנה? אני רוצה לחשוב שכן.