דיפרסיה, אהובתי

עד אתמול היה לטטי שיער ארוך. שיער ארוך ויפה.

חוץ משיער ארוך ויפה היא גם חוזרת לי מהגן כל הזמן עם גן חיות על הראש. כבר יותר מחודשיים, אנחנו עושים טיפול, מסרקים, שולחים אותה לגן עם שמן רוזמרין על הראש, אחרי זמן קצר שוב גן החיות חוזר.

זה מייאש. זה מדכא. והכי הכי זה מגעיל לעשות את הטיפולים האלה.

אתמול נשברתי.

דיברנו איתה, שיכנענו. וכנראה שגם לה כבר נמאס, היא הסכימה.

לקחתי המספריים. האיש והאגדה הסיח את דעתה, אספתי לה את השיער וגזרתי. עיניו של האיש והאגדה נצצו ואני מעל ראשה של הילדה עודדתי אותו, רק חסר לי שהוא היה מתחיל לבכות. כל שערה שנגזרה כאבה לו. את האמת גם לי.

עשינו את הטיפול, התקלחנו, הסתרקנו ושלחנו את טטי לישון.

יפה לה התספורת, עקומה קצת נכון אבל לא היתה לי ממש ברירה, אף ספרית לא היתה מספרת אותה עם גן חיות על הראש.

אז לטטי יש עכשיו קארה צרפתי יפהפה עד חצי העורף וכולם אומרים לה כמה זה יפה לה (אוי להם אם לא).

לא נראה לי שזה מפריע לטטי. לאיש והאגדה ולי זה מפריע.

גן החיות ניצח בקרב 1:0 לטובתו. בסוף אנחנו ננצח.