דיפרסיה, אהובתי

פגישה ראשונה עם לקוח וישר זורקים אותי למים העמוקים. הבוס הודיע שלא יוכל לבוא איתי, אני נוסעת לבד.

אין בעיה אני מספיק זמן במשרד כדי לדעת פלוס מינוס מה אני צריכה לעשות.

בוקר התיפייפתי, התחתכתי, התבשמתי, העמסתי שלושה ילדים. מכונית חותכת אותי ואני לוחצת על הצופר - אין קול. לוחצת לוחצת אין. טוב אין צופר, לא נורא, נגיד לבוס בהמשך היום.

פורקת שלושה ילדים וממשיכה לנסוע לפגישה. בדרך מדברת עם הבוס, אני אומרת לו מה חשבתי להציע, הוא מסכים איתי, נותן עצה, זורק מחיר ואני ממשיכה כשגידי גוב מנעים את זמני בואדי מילק. משום מה בואדי מילק אין קליטה טובה לרדיו. פתאום גם הקלטת מתחילה לקרטע. זו קלטת ישנה, מזמן לא שמעתי אותה, יכול להיות שהתקלקלה? יכול להיות. בצומת שפייה אני מתייאשת ממנה לחלוטין ומכבה אותה.

בצומת פראדיס אני מסתכלת על השעון לראות מה מצבי מבחינת זמן. השעון כבוי. אין שעון. אבל הרגע היה!

אני מתחילה לקלוט שמשהו כאן לא בסדר. רדיו גם אין. פותחת קצת חלון כדי לעשן אבל הוא נפתח מאד לאט. בצומת זכרון אני מאטה לפני הרמזור, הוא מתחלף לירוק אבל פרידה מסרבת להאיץ. להיפך היא הולכת ומאטה ואני מבינה שמשהו כאן ממש לא בסדר. עוצרת בצד. פרידה גוועת. מנסה להתניע - אין סטארטר בכלל. אני מחברת אחד ועוד אחד ומתקשרת לבוס.

"משהו עם המצבר" אני אומרת לו "מת, לא מגיב" אומר הבוס, "זה נשמע כמו האלטרנטור"

יופי לי טופי לי מה עכשיו אני עושה? מתקשרים לממסי. 5 דק' עד שמישהו עונה לי שם ואז הם אומרים לי שאני צריכה להתקשר אליו שוב 10 דק' אחרי כדי לבדוק שיש ביטוח.

"אבל יש ביטוח! הנה אני מחזיקה אותו ביד! עכשיו חידשו"

"כן אבל המחשב אצלנו לא עודכן עדיין"

אני 'מברכת' אותה קלות בלבי.

אחרי 10 דק' שוב טלפון לממסי. אחסוך לכם הייתי צריכה להתקשר 3 פעמים עד שסוף סוף קיבלו אישור ואז לשמוע את הבשורה שתוך 3 שעות גג יגיע גרר.

3 שעות!!!

טוב, ל-3 שעות צריך להצטייד. אני צועדת אל תחנת הדלק ליד. קונה קפוצ'ינו, וופלים ועיתון ובטוחה שבטח תוך שעה גג מגיע הגרר.

הקפוצ'ינו נגמר ראשון. את הוופלים לא גמרתי אסור להגזים, העיתון גם הוא נגמר. מה עכשיו?? מדי פעם הבוס מתקשר לשמוע שאני עדיין תקועה שם ועדיין מחכה. את הפגישה כמובן שדחיתי והתנצלתי יפה. האיש מהצד השני היה מאד מבין ומתחשב.

אחרי 3 שעות. שמש חמה (התקלפתי מכל מה שאפשר היה לקלף מעליי), ניידת אחת והמון עיניים סקרניות אני מתקשרת שוב לממסי. 'עוד שעה' אומרת לי אורנה ואני רוצה לרצוח אותה ואת ממסי באותו רגע.

4 שעות התייבשתי שם בצומת. שיחקתי כבר בכל המשחקים בטלפון שלי, הכנסתי לזיכרון את כל המספרים ו... כן הסוללה הודיעה שהיא חלשה. למזלי אז גם הגיע הגרר.

מחר פגישות בת"א וכפר סבא. מזל שהבוס בא איתי ונוסעים במכונית המנהלים שלו.

אני מאד מקווה שאף אחד לא מנסה להגיד לי שום דבר. ושפרידה פשוט קצת מוחה נגד כאב הראש של אתמול. הד"ר במוסך יטפל בה והיא תהיה מתוקה כמו קודם.