דיפרסיה, אהובתי

זרח בן 9. ביום שישי מלאו לו תשע שנים.

הוא התעורר בבוקר ודאג שכולם יתעוררו בזמן כדי להגיד לו יום הולדת שמח. ניסה גם להעיר את האיש והאגדה אבל אמרתי לו שהוא יברך אותו כשיחזור מבית הספר.

יום לפני אוצ שלחה אותי בשליחות לחנות הספרים לקנות לו "דנידין" הסיכום היה שאסע לחנות הספרים בחיפה אחזיר להם את 'אורה הכפולה' ואקח משם 'דנידין' לזרח. לא לקחתי איתי כסף מאוצ ולא לקחתי את הספר. אחרי שיצאתי מפגישה הדלקתי את הטלפון וגיליתי הודעה מאוצ.

'אמא, את הבטחת שתקחי ממני כסף ותקחי את הספר את לא לקחת אף אחד משניהם. איך בדיוק תקני את הספר לזרח??? את הבטחת לי!!! ואני לא מוכנה בשום פנים ואופן שתקני את הספר מהכסף שלך! זו המתנה שלי ואני צריכה לקנות אותה מהכסף שלי. אז עכשיו תחשבי על פיתרון ותתקשרי אלי להגיד לי'

אני יושבת ברכב עם הבוס שלי, שומעת את ההודעה שלה ופשוט נקרעת מצחוק.

'מה?' שואל אותי הבוס

'תקשיב לזה' אני נותנת לו לשמוע את ההודעה וגם הוא מתחיל לצחוק

'יש לך ילדה מאד מיוחדת'

'אני יודעת'.

טטי קיבלה מסבא דמי כיס חצי שקל שלם. גם היא רצתה לקנות לזרח מתנה. לקחתי אותה לחנות ועזרתי לה לבחור. אמבולנס לגו קטן. המחיר 22 ש"ח. בגאווה טטי לוקחת את הבחירה למוכרת ומגישה לה את חצי השקל שלה. המוכרת מסתכלת עליה בסימן שאלה גדול.

'אני אשלם את השאר' סימנתי לה עם השפתיים.

היא חייכה ועטפה את המתנה. ברגע שטטי הסתובבה עם העטיפה שלפתי מהארנק את שאר הכסף. הנה גם טטי קנתה בכספה שלה מתנה לזרח.

זרח היה מאושר במתנות שלו. וגם למחרת כשחגגנו עם כל המשפחה של האיש והאגדה (נתפסו לי כל השרירים ברגליים מניקיון המרתון) הוא קיבל מתנות 'שוות'. עכשיו צריך להזכיר לו כל פעם שצריך ללכת לבית הספר/לאכול/לישון כי הוא עסוק בכל ההרכבות שקיבל

עוד יומולדת. היום. לאיש והאגדה.

לכבוד יום ההולדת הוא חלה. השנה לשם שינוי זרח לא חלה ביום ההולדת שלו אז האיש והאגדה ממלא את מקומו.

איש יקר שלי.

אוהבת אותך. וכל הברכות פתאום מתגמדות לי ונשאר לי רק אוהבת אותך. תשמור לי אותך מכל משמר.

אשתך.