דיפרסיה, אהובתי

אני שפוכה.

לגמרי.

רוצה כל כך ללכת לישון.

אני לא יכולה. מחכה לחבר של האיש והאגדה שיבוא לקחת את הרכב שלו (של האיש) החבר מחכה לגרר.

סיפור מסובך. אבל התקציר הוא שחניתי מאחורי הרכב של האיש והאגדה, חוסמת אותו. זה מתחת לבנין וזה נוח. עכשיו צריך להזיז את פרידה כדי להזיז את הרכב של האיש... נו הבנתם.

אז תגידו מה הסיפור המסובך? עצלנות לשמה. אני עייפה ואין לי כוח לרדת שלוש קומות, להזיז את פרידה, להזיז את הרכב של האיש, ולהכניס את פרידה חזרה לחניה. אה כן ובסוף לעלות 3 קומות חזרה. אין לי כוח.

טוב תיכף אני ארד. לפני זה תנו לקטר קצת.

נסעתי היום 300 ק"מ מתוכם 200 מיותרים. המנטרה היא: 'היא חדשה, היא תלמד. היא חדשה, היא תלמד'. בסוף זה יצליח לי. על פגישה אחת בטיז א לוך יכולתי ממש לוותר. 200 ק"מ שיכלו לעבור בהצעת מחיר פשוטה בפקס... 'היא חדשה, היא תלמד'

היא גם קובעת לי פגישות בלי להסתכל ביומן וכשאני אומרת לה 'אבל יש לי פגישה חצי שעה לפני בצד השני של המדינה' היא אומרת לי 'אל תצעקי עלי'. למי בכלל יש כוח לצעוק עליה? אני שפוכה לגמרי. אז או שדמעות עולות, או שהיא נכנסת ללחץ. ואני כל הזמן חושבת שאם היתה עוברת את מה שב' העביר אותי ללא רחמים היא היתה מתפלצת. אז אני כל הזמן מזכירה לה שהיא פופאי. ושהיא אחלה בקביעת פגישות ושאני ממש לא צועקת עליה, אבל אם לא אראה לה ואתקן אותה איך תדע?

'היא חדשה, היא תלמד, היא פופאי!'

לב' לא היה אלוהים. דיברתי עם לקוח ולא הוצאתי את כל הפרטים שצריך? 'תתקשרי שוב!' אין מצב שהייתי מעבירה לו לקוח כדי שהוא ידלה את הפרטים, הוא היה תולה אותי עם הייתי מעזה. טוב לא תולה, אבל בהחלט מבהיר שזה לא תפקידו ושכדאי שאעשה את העבודה שלי כמו שצריך.

והכי חשוב גם ב' וגם הביג צ'יף היו שולקים אותי אם לא הייתי חוזרת ללקוחות שהיינו אצלהם בפגישה או הצענו הצעת מחיר. זמן המשרד שלי בשבועיים האחרונים התקצר משמעותית, אם היא לא תחזור ללקוחות ותנדנד להם הרי שנסעתי לשוא. לקבוע פגישה זה ממש לא היעד. 'היא חדשה, היא תלמד'.

עוד חמש דקות אני ארד. עוד מעט. אוף אני רוצה לישון!