אתמול היה יום המשפחה. כל אחד מהאוצרות הביא את מנחתו, הביתה.
טטי עשתה חלוקת שלל צודקת. היא הכינה בגן ציור, הם הכינו גם את ברכת הבית. ציור אחד היא נתנה לאבא, כי הכינה אותו לאבא. ואז התחילה לעשות אנ דנ דינו למי לחלק מה, לי או לאיש והאגדה. אני קיבלתי את ברכת הבית וציור מלא לבבות של משפחה שהיא צבעה. אומנם האנ דנ דינו הצביע שאבא צריך לקבל גם את הציור אבל לאבא כבר היו שני ציורים ולי רק אחד אז המוסר השיוויוני שלה שלח את הציור אלי
זרח כתב ברכה מדהימה במחברת לכל המשפחה (אצרף אותה כשאגיע הביתה כי אין לי את המחברת כאן)
אוצ החליטה 'להתעלל'. היא הביאה לי חבילה גדולה עטופה ואמרה 'יום משפחה שמח' פתחתי את העטיפה ובפנים היתה עוד עטיפה שמתחתיה היתה עוד עטיפה... וכן הלאה וכן הלאה. עד שהגעתי לשרשרת חרוזים יפהפיה שהיא עשתה לי עם צדף ענק באמצע. לשרשרת היתה מצורפת ברכה. ישבתי קראתי ודמעות התחילו לזלוג מעיניי.
אוצ כתבה:
אמא
מילה נפלאה היא אמא אך יותר נפלאה מי שקוראים לה כך,אמא .
אמא שמחבקת, עוזרת ובוכה רק לי, רק בשבילי.
אמא שתמיד תהיה כאן כדי לעזור לי,
אמא שיש לה פתרונות והתרות.
אמא, שמכירה אותי ויודעת מה אני אוהבת גם אם לא סיפרתי לה בכלל.
אמא שלי שתמיד מבינה אותי ומנחמת אותי.
אמא שמספרת סיפורים ומוצאת לי ספרים,
אמא שלי תמיד איתי, מסבירה מבהירה ולפעמים גם דורשת וכזאת אמא קיבלתי במתנה ליום ההולדת
…
יום ההולדת שבו ילדה אותי ראשונה, יום ההולדת שבו עברה צירי לידה, עברה כאב חזק מנשוא, רק בשבילי. כזאת היא אמא שלי.
אז אמא, מילה אחת חשובה נורא, שאולי תפצה על כל מה שעשית בשבילי (וכן אני יודעת שאין צורך ושזה תפקידך) ושבשביל זה אני (לא) משלמת לך, אבל זו מילה עם הרבה כוונה, מילה חשובה וברוכה,
והמילה הזאת היא:
תודה.
אוהבת תמיד, אוצ.
עם כאלה אוצרות את מי מעניין כל השאר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
