דיפרסיה, אהובתי

צול בחופשת סימסטר. בבקרים היא עובדת אבל פעמיים בשבוע היא בחופש.

אני קרעתי את התחת בשלושת השבועות האחרונים, שעות מטורפות, נסיעות ארוכות. גם לי מגיע חופש.

תיאמנו יום חופש משותף להיום.

את הבוקר פתחנו בקפולסקי. חיפשנו בית קפה יותר פקאצתי אבל סגרו לי את סטוקפה ואני לא ממש מעורה בחיי הבתה הקפה הפקצאתיים. הסתפקנו בקפולסקי. אחחח קפוצ'ינו על הבוקר עם סלט בריא, זה טוווב. ריכללנו, ציחקקנו, דיברנו ברצינות, השקפנו על האנשים סביבנו וניסינו לנחש מה הם עושים שם, ברוב המקרים נראה לי שצדקנו היה רק שולחן אחד שלא היה ברור לנו מי סוכן המכירות ומי הלקוח, כי לפי התנועות נראה היה ששניהם מוכרים אחד לשני (אולי זה באמת מה שהיה).

מקפולסקי עלינו להדר. מזמן אנחנו מתכננות להתפנק יחד על  חנות הספרים שם. חנות ספרים שבה מחירי הספרים מוזלים ואם ספר לא מוצא חן בעיניי אני יכולה להחזיר אותו ולהזדכות בחצי המחיר שלו. צול הביאה ערימה של ספרים שהיו לה בבית, כאלה שקיבלה במתנה או קנתה ולא התחברה אליהם. הוא זיכה אותה בסכום זעום, אבל סכום שבו יכלה לקנות שני ספרים. אני קניתי את פונטנלה של מאיר שלו. בטח כבר התרגלתם כאן שהוא סופר מועדף עלי.

משם ירדנו לים. התיישבנו בטיילת בבת גלים והתקשקשנו לנו. הים הוא גדול, הים הוא רחב, אין סופי כל כך. והשקט והשלווה שהוא מעניק...

חופש. הגענו למסקנה שזה משהו שאנחנו צריכות לעיתים קרובות יותר. בלי ילדים, בלי גברים. אני והיא סולו. השקט הוא פשוט קסום.

לחיי החופש.