דיפרסיה, אהובתי

זה מה שקורה כשמגיעים לאיזור המרכז.

עד הרצליה כולם ילדים טובים מאותתים כשהם עוברים נתיב, מאותתים כשהם פונים ואפשר בהחלט להבין מה הם מתכוונים לעשות ומה הולך לקרות.

ברגע שנכנסים להרצליה, מתחילים לראות את הניצנים. שלושה נתיבים ונהגים משייטים ביניהם כאילו הם בסלון הפרטי שלהם. אבל עדיין רוב הנהגים מאותתים (מדי פעם).

ואז עולים על האיילון. זהו. נכנסת לתחום שיפוט ללא איתות. כנראה שיש חוק בלתי כתוב שאסור לאותת. אנשים מזגזגים חופשי, חותכים נתיבים כאילו אין מחר. אז מה אם לפני שניה הוא היה בנתיב הכי שמאלי, עכשיו הוא נזכר שהוא צריך לעלות במחלף הבא ויש לו בדיוק עוד 10 מ' עד שיגיע אליו. אז יאללה דיו, לחתוך!

מה? הידית הזו ליד ההגה? בחיי שאין לי מושג מה היא עושה. אה כן! דרכה מדליקים את האורות של הרכב. איתות? מה זה איתות?

ואז מגיעים לפקק. האיילון פקוק כאילו אין מחר, השעה 20:00, אולי בגלל המפגינים ואולי בגלל שמשפצים את הכביש וסגרו שני מסלולים. טוב עכשיו לאף אחד אין זמן וכוח לפקק המטופש הזה. נו, באמת! אז יאללה חותכים.

ואיך הנהג שלידך יראה שאתה רוצה לחתוך אותו? אז או שישים לב שאתה כמעט יושב לידו במכונית על ההגה או שיש המצאה גאונית שקוראים לה צופר. או בלשון הפרובינציות 'פאפם'. איתות? מה זה איתות? הוא יצפור ואם אתה לא מבין הוא ידחוף! תזוז!

שעתיים ורבע של נסיעה עד רחובות שפשוט התישה אותי. הצורך לנחש כל הזמן מה הכוונות של האיש עם מכונת היריה שנוסע במסלול לידי פשוט התישה אותי. מזל שהצלחתי אחרת זה היה נגמר רע.

ובדרך חזרה? בדרך חזרה סגרו את האיילון. לא. הם לא שמו איזה שלט בכניסה לאיילון. אפילו לא שלטון. אפילו לא קטנצ'יק, פיצי. כלום. תעלי על האיילון תיכנסי לאמא של הפקקים כי מדרך השלום סגרו את האיילון לגמרי לתנועה עד חמש בבוקר.

כן הם היו בסדר. הם הודיעו בחדשות. מה? את לא שומעת חדשות?? בושה! איך את מעזה לא לשמוע חדשות.

אז מסתבר שכל עם ישראל אשתו ואחותו לא שמעו חדשות וכולם היו על האיילון בניסיון להגיע הביתה בשלום. כן. הגענו בדיוק עד לשם, דרך השלום.

אני לא צריכה לתאר שוב את הפקק, החיתוכים והצופרים, נכון? התמונה הובנה

יצאנו ב23:00 מרחובות, הגענו ב1:30 הביתה.

והעיקר. מזל טוב לחתן והכלה.