שמתם לב שלא כתבתי כבר כמעט שבועיים? טוב, לא שבועיים אבל עשרה ימים. ולא שלא היה לי מה לכתוב. היה. פשוט לא יצא. אחרי שעות ארוכות מול המחשב בעבודה, או נסיעות ארוכות, פשוט אין לי כוח. מגיעה הביתה ורוצה רק לישון.
אבל קרו כל מיני דברים בעשרה ימים האלה ואני אתחיל מההתחלה לסוף.
נתחיל בארוחה יום חמישי שעבר.
שני אנשים מדהימים הגיעו לבקר אותנו יום חמישי שעבר, בעצם יום חמישי שלפני שעבר אבל הבנתם את הרעיון.
'אכפת לך אם נבשל אצלך?'
היא שאלה אותי. אם אכפת לי?? להיייפך! התלהבתי והוחלט על ארוחת ערב. הם דואגים למנות העיקריות אני דואגת לסלטים ולקינוח.
אני אוהבת את המטבח שלי כמקום אירוח. אבל אני לא ממש אוהבת לבשל, במיוחד מאחר ואין לי קליינטים. לילדים אני יכולה להכין כל הזמן Junk food וזה בהחלט יספק אותם. כל מה שיש בו משהו שהם לא כל כך מכירים, נפסל מיד על הסף. אוצ' פוסלת כל מה שיש בו רוטב אדום. זרח פוסל כל מה שיש בו תפוחי אדמה (חוץ מצ'יפס) וטטי שפעם היתה אוכלת הכל לומדת מהם עם השנים ולמדה גם היא לעקם את האף.
אבל לבשל עם חברים זה אחרת. חותכים ומדברים, מערבבים ומדברים, מתבלנים ומקשקשים. והשיחה קלחה. אני אוהבת את זה. אוהבת שאורחים מרגישים אצלי כמו בבית שלהם. פחות אוהבת כשאני צריכה 'לארח'. בכלל אני אוהבת אורחים.
אז בישלנו יחד ואכלנו יחד, השקענו באוכל ובכל מה שמסביב (התפריט בעיניי היה הכי מדוגם ומושקע), ידעתם שפעם הייתי מכריזה שאני לא אוהבת דגים. אז זהו שאני לא מכריזה יותר. מאז הדג ברוזמרין ודבש שאכלתי בעבר למדתי לטעום קודם. והדג שאכלנו ביום חמישי היה פשוט מממממ טעיםםםםםםם
היה גם עוף שבושל בשמנת אבל הדג לטעמי היה חגיגה. וגיליתי שיש דבר כזה מיי קוקוס. טעיםםם.
הארוחה נחלה הצלחה, החברה היתה מצויינת. צריך לחזור על זה לעיתים קרובות יותר (ככה אני אלמד לבשל דברים טעימים J)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
