דיפרסיה, אהובתי

אוצ יצאה לטיול מהתנועה. יומיים. בהתחלה הטיול בוטל, ביום הטיול בבוקר הצליחה המדריכה להודיע לנו שיש טיול. מזל שהאיש והאגדה היה באיזור, מזל שאוצ יודעת לארוז לבד (אני נתתי הנחיות בטלפון) מזל שהאוטובוס איחר. היא יצאה לטיול. התקשרה בערב להגיד שהכל בסדר ואני לא פולניה שכמוני, מה השאלה הראשונה ששאלתי? "לקחת סוודר?", צול יושבת לידי, שומעת את השיחה וצוחקת ממני. טוב אני אמא, זה מה יש. הילדה חזרה בשלום הביתה, אוף איך שפינקתי אותה.

יום שלישי, ארוחת ערב עם אחיותיי. תחושה של פתיחות מה. התחלנו בקפה, המשכנו בסלט חלומי (גיליתי שאני אוהבת גבינת חלומי בשמן זית וזעתר), אחרי שעתיים סגרנו עם משקה קל. איך היה? היה בסדר. השיחה קלחה. לא עימתתי אותן עם התחושות שלי אבל כן יצא לנו לדבר על הרגשות שלנו באופן כללי. את האמת, היה ערב ממש נעים. אחיותיי ציינו שהן ממש שמחות שיזמתי את הערב הזה ושצריך ליצור יותר ערבים כאלה. אין בעיה אני לוקחת את התיק עלי.

בשנה האחרונה הרבה אומנים הלכו לעולם שכולו טוב. כמובן שכל אחד כזה קיבל את תשומת הלב המלאה ממערכת החינוך. טטי מוטרדת מענין המוות. אוצ מוטרדת מכך שסבא הגיע לגיל 80. עובדות החיים מתחילות להיקלט אצלן. ואז היתה לי שיחה מעניינת עם טטי.

טטי: כשאני ואת נמות בעוד הרבה הרבה זמן כשנהיה בנות מאה ועשרים אני רוצה שיקברו אותנו יחד

אני : למה?

טטי: כדי שנוכל לדבר ולא יהיה לנו משעמם.

אני: אבל יהיה לנו צפוף

טטי: טוב אז אחת ליד השניה.

ברררר צמרמורת, לאיזה נושאי שיחה אני מגיעה עם הקטנטונת הזו.

ליל הסדר עבר בשלום. אבא שלי כרגיל קרא את כוווול ההגדה כפי שהיא נמצאת בסידור שלו. שזה אומר שזו הגדה ארוכה מההגדה הרגילה כי יש לו שם חלקים שאין בהגדה הרגילה. אפילו האיש והאגדה התחיל להראות סימנים של חוסר סבלנות. זרח כבר היה עייף, טטי רעבה ואבא שלי שר את הזמירות כשאני מהר מהר עונה לו את התשובות רק שנגיע לאוכל. אחרי האוכל הרצנו מהר מהר את ההגדה כדי להגיע לשירים. טטי שרה אחד מי יודע איתנו ואבא שלי זרח מגאווה על הנכדה בת החמש שזוכרת שאחד עשר זה כוכביא. רק בשביל המבט הגאה הזה היה שווה הכל.

והיום היינו אצל גיסתי, אחותו של האיש והאגדה, ברמת הגולן. האיש נפנף, כולנו אכלנו כדבעי. ולמדתי כמה דברים על המערכת שעוטפת את זרח כמה מעט היא נותנת לנו וכמה ואיך אפשר להשיג עוד. אולי אולי אנחנו על סף פריצת דרך. את הסוציאלית כבר הודעתי שאני לא רוצה.

ארוחת צהריים משפחתית רגועה ונעימה.

המחשב שלי עושה בעיות. כנראה שמשהו בלוח האם נדפק. מה שאומר בעיה רצינית ויקח זמן לפתור אותה. אז עכשיו אני על המחשב של האיש והאגדה, שוב אנחנו חולקים מחשב ואני מרגישה זרה לחלוטין, אין כאן את כל התיקיות שלי, אין כאן את המייל שלי, ואני לא מספקיה להתעדכן אצל כולם, אז סילחו לי אם לוקח לי זמן להתעדכן ולעדכן.

חג שמח שיהיה לכולם.