דיפרסיה, אהובתי

ביום ראשון הקרוב פרידה ואני נפרדות. לא, לא פיטרו אותי, אבל בצורה הכי מגעילה בעולם החזירו אותי לתפקידי הקודם.

ולמה אני אומרת בצורה הכי מגעילה בעולם? טוב אז הנה כל הסיפור:

הכל התחיל כשהתחיל להישבר לבוס מהס' שלי. הנעל שעבדה איתי. וברגע שהיא נתנה לו תירוץ הוא בעט אותה החוצה. עכשיו אתם תגידו איזה יופי! סוף סוף. לחמש דקות גם אני חשבתי כך, אבל משהו בבטן שלי אמר לי שזה לא כך ומשהו לא טוב מגיע. אוחחח בטן שלי כמה שאת צודקת לפעמים.

אחרי שבעט במטומטמת (ואין לכם מושג כמה מטומטמת וכמה נזק עשתה) קרא לי לשיחה. הוא טען שלא מספיק עסקאות נסגרו, ושאני לא מספיק אסרטיבית. את האמת שתקתי. הוא אמר שתוך יום יומיים יגיד לי מה החליט בקשר למשרה שלי, שתקתי.

אחר כך עליתי למעלה ובדקתי אחוזי סגירה של עסקאות שלי. אומרים שבענף שלנו אם מתוך מאה אחוז פגישות נסגרות 10% עסקאות הרי שזה טוב. ספרתי, יצאתי ל35 פגישות, נסגרו 5 עסקאות. אחת מהן ענקית של חברה מאד גדולה. מה הוא רוצה ממני??? שתקתי.

בענף שלנו יש עסקאות שנגררות על פני חודשים עד שהן נסגרות, יש לי כמה התחלות שבהחלט מבטיחות, יש כמה עסקאות שהן כבר ממש לפני סיום ואני בטוחה שהן תהיינה שלנו. זה כנראה לא נחשב, הוא אמר שדברים נגררים מדי בעיניו. להזכירכם אני הייתי בתפקיד שלושה חודשים, גם כשב' היה בתפקיד דברים נגררו כך. שתקתי.

אחרי כמה ימים נפתרה, התעלומה. הוא קרא לי למשרד שלו, הסביר לי שהבן שלו השתחרר מהצבא, והוא זה שיכנס לתפקיד שלי ואם אני מעוניינת אחזור לתפקידי הקודם , מתאמת פגישות.  אני צריכה עבודה, אני לא חוזרת הביתה בשום פנים ואופן, הסכמתי. הוא דיבר על תנאי העבודה, ב'רוב טובו' אמר שהוא משאיר לי את פרידה עד אחרי החג ושעל תנאי שכר ידבר איתי אחר כך, כי הוא רוצה לשלם לי עכשיו גלובלית (הו תודה רבה לך הוד רוממותך) ולא על פי שעה.

עכשיו הוא האריך לי את המשרה הוא מתעקש ולא מוכן להתגמש 8:30 עד 16:30, המשרה של מתאמת הפגישות עד עכשיו היתה 9:00 עד 15:00. הוא הרי משלם לי גלובלית אז הוא לא רוצה להפסיד. אל תדאגו הוד נדיבותו בחישוב מהיר משלם לי בול שכר מינימום לא אגורה יותר, בגלל זה הוא האריך את השעות ולא מוכן להתגמש. הוא גם לא יכול היה להרע את שכר הבסיס שהיה לי ולכן התאים את השעות אליו. להגיע ב8:30 לעבודה הולך להיות סיוט עבורי ועבור הילדים שלי, אני יודעת את זה.

שתקתי.

והבן שלו? חמד של ילד. אבל ילד. מתלהב כמו ילד, ומפריע לי כל הזמן עם שאלות שהן ממש אבל ממש לא חשובות. אבל בתכלס הוא באמת חמד של ילד.

עוד יומיים אני אפרד מפרידה. האיש והאגדה קנה לי טלפון נייד כדי לרכך את המכה. כדי שלא ארגיש כזה חרה. אנימחפשת עבודה אחרת, אולי קרוב יותר לבית.

 ויש דבר אחד שנורא מפריע לי כאן בכל הסיפור הזה, גיליתי על עצמי שאני בורחת מעימותים ולא עומדת על שלי. ולמה אני שותקת???