דיפרסיה, אהובתי

הוזמנו לקיבוץ לערוך את השבועות.

היתרון, פגישה עם חברה שאני מאד אוהבת.

החיסרון, לאן נעלמו לי הילדים???

התחלנו בבריכה, ומשם אל היריד. שם התפצלנו. אוצ ואני הלכנו לצבוע פרה. פרה פסיכדלית לחלוטין צהובה עם כתמים ורודים/כחולים/אדומים. היא הפכה לפרה אוונגרדית כשנשפכו עליה מים ואז גם פסים שחורים חרצו אותה.

הפרה נאווה נולדה בגאווה.

הילדים התרוצצו לכל עבר, מהר מאד מצאנו את עצמנו ארבעה מבוגרים מחפשים כל פעם עולל אחר.

אין ספק הילדים נהנו. אני נהניתי יותר :)

ביום חמישי הזמינה טטי את החבר שלה אלינו. ברגע שהאחים שלה שמעו שהוא מגיע מיד אירגנו ארוחה רומנטית לזוג המאושר על הגג.

אחרי הארוחה התחתן לו הצמד חמד.

עכשיו יש לי ילדה בת חמש, נשואה, עם שריטה מתחת לעין, שנגרמה ע"י טבעת נישואין חדה ומסוכנת.

טטי שוכבת על המיטה שלי ומשחקת.

אני ליד המחשב.

פתאום היא שואלת אותי: אמא, למה היא לא באה יותר.

אני: כי היא גרה בעיר אחרת, זה רחוק.

טטי: יש לה מכונית, היא יכולה לבוא. אני מתגעגעת אליה.

אני: כן, אבל גם במכונית זה רחוק.

טטי: לא נכון, זה הכל בגלל שקר.

ואני גיליתי שהקטנטונת שלי מבינה יותר ממה שהייתי רוצה משיחות שלי עם האיש.

מסקנה - צריך להפעיל צנזורה ליד הילדה.