דיפרסיה, אהובתי

פעילות בתנועת נוער נחשבת בעיניי כמשהו מחנך. אני נזכרת בשנותיי בתנועת הנוער ורוצה שגם עבור ילדיי יהיה מקום כזה. אז כשאוצ הולכת לפעילות בתנועה אני רגועה, היא בידיים טובות, האומנם??

הסיפור מתחיל כשבועיים לפני הקיץ, בשל אילוצים שתלויים בנייד הסגור של אחת הקומונריות רק אוצ נרשמה מבית הספר שלה. הקומונרית הודיעה לנו שהיא תצטרך להגיע לבית ספר אחר בעיר מגורינו משם ההסעה תאסוף את הילדים לקייצת. אמרתי 'על גופתי המתה' אין סיכוי שהיא הולכת ברגל חצי שעה וחוצה כביש מאד מאד ראשי. חשבו חשבו בסוף החליטו שיאספו אותה ממרכז העיר - תודה רבה באמת.

יום שני השבוע הם היו אמורים לנסוע ללונה פארק - איזה כיף - אוצ חיכתה לזה בקוצר רוח. השעה 8:40 אני בעבודה, כוס קפה ורכלולים של בוקר, פתאום טלפון מהבית. אני עונה מהצד השני בכי היסטרי.

אני : 'אוצ מה קרה?'

אוצ: ' האוטובוס לא ....(בכי רציני נוסף)

אני : האוטובוס לא הגיע?

אוצ: 'חיכיתי עד 8:30'

אני: טוב תני לי להתקשר לקומונרית.

הרגשתי כאילו מישהו מועך לי את הלב, הרמתי טלפון לקומונרית והיא ברוב חוצפתה אומרת לי שהם כבר יצאו לדרך, שהם התקשרו אתמול בערב אלינו הביתה והשאירו הודעה במזכירה שאוצ צריכה להגיע לבית הספר ההוא הרחוק, וכשהיא לא הגיע בבוקר הם פשוט יצאו בלעדיה. למה לא התקשרתם לנייד שלי או של האיש והאגדה????? היא טוענת שלא היה להם את המספר. אז זהו שלא, כי כשרשמנו אותה נתנו להם כל מספר טלפון אפשרי, ושבוע לפני היא התקשרה ושוב נתתי לה את מס' הטלפון הניידים שלי ושל האיש.

רתחתי, הרגשתי מתוסכלת. איך אמר לי הבוס שלי 'כל הגנים העירקים עלו לי למוח' הייתי מסוגלת להרביץ לקומונרית הזו. היא פגעה באוצר שלי ובאוצר שלי לא פוגעים. המחשבה על אוצ המאוכזבת בבית הרתיחה אותי, ההורים מביניכם יודעים מה זו אכזבה של ילד.

תודה לאל שיש איש ואגדה, הוא שמע שפגעו בצפור נפשו, הרים טלפון לקומונרית והודיע לה שלא מעניין אותו איך, היא תדאג שהאוצר תגיע ללונה פארק. הוא גם הבהיר לה מה דעתו על רמת האחריות שלה, נגיד שלא תפסה אותנו אתמול, אבל אם הילדה לא מגיעה היום בבוקר - למה היא לא הרימה טלפון לבדוק מה קרה??? ואם היא באמת הלכה ברגל לבית הספר ההוא ונדרסה בדרך? מה אם קרה לה משהו בדרך?? מה? מה עבר לקומונרית הזו בראש כשאמר לנהג לנסוע???

הפתרון נמצא כשהתברר שאוטובוס מרגבה עדיין לא עבר אותנו, סוכם שאוצ תרוץ מהר לנקודת המפגש והם יאספו אותה משם. אחרי עשרים דק' אוצ התקשרה לאמר שהיא על האוטובוס. נרגעתי.

אז אני הייתי רגועה, אוצ הולכת לקייצת, מדריכים בני 18 ומעלה, זו תנועת נוער. מסתבר שכשחילקו שכל ואחריות הקומונרים של הקן שלנו היו בשירותים. וכדאי מאד שלא יפלו לי לידיים, כי כל פעם שאני חושבת על זה אני מתרתחת מחדש.