דיפרסיה, אהובתי

פתאום שמתי לב שאני בתהליך התנתקות.

פתאום שמתי לב שאני מוצאת כל תירוץ אפשרי כדי לוותר על ביקור.

פתאום שמתי לב שכל שיחת טלפון שלהם מעצבנת אותי ושממש אין לי חשק וכוח לדבר איתם.

מה אני עושה?? השתגעתי לגמרי??

אני לא יכולה להתנתק מהם וזה ממש לא פייר כלפיהם, להם אין מושג מה עובר עלי.

ברור לי שכבר יש עלבון מהצד שלהם (אמא שלי כבר טרחה להסביר לי בפולנית מדוברת מה דעתה עלי)

ברור לי שהם לא אשמים במה שאני עוברת.

אני צריכה להפסיק עם זה תיכף ומיד.

היום, היום אחר הצהריים אקח את הילדים ונלך אליהם. רק שאלוהים יתן לי סבלנות ולא ארצה לברוח משם אחרי חמש דקות. זה מה שקרה בשבוע שעבר בכל אופן.

אני חושבת שצריך להעניש את מי שנתן למחבל משפרעם רובה ביד. על מה בדיוק הם חשבו כשהם אפשרו לעריק חולה נפש להסתובב עם רובה ביד???

ידעתם שמי שמת עולה לשמיים ומדבר עם אלוהים?

זה מה שטטי הסבירה לי.

שיחות ארוכות יש לי איתו, כנראה שאצטרך לחכות הרבה זמן עד שנוכל להתחיל לדבר.