דיפרסיה, אהובתי

לא הייתי בבית מאז יום שני, על כך יעידו 132 העדכונים שחיכו לי במייל היום, אז קודם כל שתהיו לי בריאים כולכם, אני אוהבת את כולכם אבל אני לא מבטיחה שאספיק להגיע לכולם, מבטיחה שאשתדל.

טוב אז איפה הייתי?

היינו בנופש. הצלחנו למצוא שלושה ימים שהבוס של האיש והאגדה ישחרר אותו מעבודת הפרך, תיאמתי את זה גם עם מקום העבודה שלי וביום שלישי בבוקר התיצבה פה חברה עם הנסיך שלה ואחרי כמה עיכובים קלים יצאה הג'מעה לדרך.

יום שלישי קייאקים בכפר בלום. התקשרתי לפני לכמה מקומות שעושים בהם קייקים

'כמה עולה?'

68 שקל

'מה זה כולל?'

בכפר בלום יש כל מיני מתקנים אמרו לי שזה כולל את המתקנים.

מצוין נסענו. הגענו. חטפתי התקפת לב.

זה לא 68 שקל לסירה, זה 68 שקל לבן אדם!!! זאת אומרת שמפשחה של חמש נפשות ששוכרת סירה משלמת 340 שקל!!! ולא זה לא כולל את המתקנים כרטיס משולב עם המתקנים עולה 95 שקלים טבין ותקילין.

הייתי בשוק, תחשבו על זה סירה כזו עושה את הסבב בשעה וחצי נאמר. כל הזמן יש אנשים הווה אומר במקרה הרע (מבחינתם) הסירה הזו נכנסת למים שלוש פעמים ביום. כל פעם 340 שקל. 1020 שקל ביום!!!

מישהו יכול להגיד לי כמה עולה כזו סירה??????? מה ביום אחד צריך להחזיר את העלות שלה???

אז כן אני יודעת שזו עונה, ותוך כמה חודשים הם רוצים להרוויח על כל השנה אבל זו כבר נראית לי היסחפות סוף הדרך.

אתם חושבים שלא עלינו? עלינו, ועוד איך עלינו. להביא את הילדים עד השוקת ולא לתת להם לשתות? יש גבול להתעללות. אפילו כתוב בתורה 'לא תחסום שור בדישו' ותאמינו לי איך שהילדים ראו את המים הקרירים ואת הסירות הם הפכו יופי לשור שאסור לחסום בדישו.

נכנסנו לסירות. חשבתי שאני מתההה. טיפת מים לא נכנסת לסירה הזו. אני זכרתי שבקייאקים איך שנכנסים לקיאק, המים מקפיאים לך את התחת ואת מזדרזת לקפוץ למים כדי שהכל יקפא באופן שווה. כאן זרמנו לנו עם הזרם, נהננו מהנוף, ומדי פעם קיבלנו משב קל של מי ירדן בישבנינו הענוגים. אמרו לנו לא לרדת למים, ואנחנו ילדים טובים נזהרים ולא יורדים למים. פחחח עלינו, היינו צריכים לקפוץ מזמן למים להטביע את הסירה המעצבנת ולהמשיך בשחיה. אי אפשר כל כך לעשות את זה עם שלושה ילדים.

בלילה לנו אצל חמותי.

בבוקר יום רביעי נסענו למג'רסה. הסברתי לכולם שמדובר במסלול של הליכה במים במשך כשעה ורבע. הגענו למגרש החניה, הלכנו עד איפה שנראיתה לנו הכניסה למים, שמחים וטובי לבב התחלנו ללכת נהנים מכל פרח וציצ רענן, ראינו שפיריות בשלל צבעים, 20 דק' הליכה ו... נגמר המסלול.

מה זה??? זעקו הילדים הבטחת שעה ורבע.

לא יודעת, אולי קיצרו את המסלול.

הוחלט לחזור דרך המים. כשהגענו למקום שממנו התחלנו התברר הטעות - התחלנו מהאמצע ולא מהתחלת המסלול. עוד קצת השתעשעות במים והחלטנו שממשיכים לכנרת.

כנרת, בחרנו את אותו החוף שבו היינו שנה שעברה. חוף גופרה. הפעם לא היו מסאג'ים אבל אחלה חוף. מצאנו מקום טוב בין השולחן לפח זבל, הקמנו אוהלים, אכלנו והאיש והאגדה תלה לי את הערסל בין שני עצים. מתח יפה והערסל בגובה מטר בין שני עצים. אני באושר עולה על הערסל, טטי בעקבותי. אנחנו קולטות מהר מאד שאסור לעשות תנועות חדות על הערסל. מתנדנדות בנחת דקותיים, ואז התחלנו לשחק 'כושי קטן' (שיר של מחיאות כפיים כזה) הגענו לסוף שתינו התרוממנו האחת אל השניה ועוד לפני שהספקתי לקלוט מה קורה שתינו היינו בדרך לפגישה עם האבנים למטה. הערסל התהפך. באינסטינקט אספתי אלי את טטי ביד אחת ובלמתי עם היד השניה. בשניה שנפגשנו עם הקרקע הגיע גם הכאב האיום. צעקתי מיד אל האיש והאגדה שיבוא כי לא יכולתי לזוז אל טטי והיא שכבה מעלי ומתחתי. הוא רץ מיד לראות מה קרה, הרים את טטי בדק ששלום לה ואז התפנה לבדוק למה אשתו שרועה על הרצפה. 'הכתף! אני לא יכולה לזוז'.

הצלחתי לקום. כאבי תופת בכתף וביד. אני לא מצליח להזיז אותה. היה לי ברור ששברתי משהו. סחבתי עוד חצי שעה ב'נראה מה יקרה'

בסופו של דבר לא היתה ברירה נסענו למד"א ומשם לבית חולים פוריה למיון. הממצאים - אין שבר. הכל שלם ברוך השם. האורטופד אמר שנצטרך לחכות כמה ימים שהנפיחות תרד ואז ללכת לעשות אולטרא סאונד לבדוק אם לא נקרע איזה גיד או יש נזק לשריר. כרגע 3 ימים אחרי עדיין כואב לי מאד אבל אני כבר מתפעלת את היד לרוב הכיוונים אז אני עדיין שוקלת את אופצית האולטרא סאונד. אין לי זמן מיותר לבזבז.

חמישי החברה והנסיך עזבו אותנו בכנרת ונסעו לדרכם. אנחנו עוד נשארנו חמישי שישי שבת ונהננו מכל רגע (חוץ מהרגעים שהייתי צריכה להיכנס לאוהל, השילוב של יד כואבת והמתקמות על מזרון מתנפח היא מהגיהנום).

זהו חזרנו היום. פרקנו, התקלחנו מהר ונסענו לאחותי לחגוג יומולדת לאחיין שלי, לאמר מזל טוב ליומולדת של אבא שלי (שחל היום) לאמר לאחותי מזל טוב ליום הנישואים שלה (שחל היום בתאריך הלועזי) ולקבל גם מזל טוב משלנו ליום הנישואים שלנו (שחל היום ט"ו באב).

עכשיו הילדים ישנים. נפלו למיטות ונרדמו תוך שניות. אני הולכת לחגוג את יום הנישואים שלי, באיחור של יום אבל לא חייבים לדקדק

שבוע נפלא שיהיה לכולם, וגם אני מאמצת את האמירה של טליק - תהיו טובים