דיפרסיה, אהובתי

בוקר, אני לוקחת את טטי לגן. מנהלות שיחה של בוקר.

טטי : אמא איך זה שאת יודעת את כל מה שעידית (הגננת שלה) יודעת, את השירים והסיפורים והכל

אני : כי פעם מזמן גם אני הייתי גננת

טטי: אז אולי תהיי עוד פעם

אני : הלוואי ויכולתי

טטי: את יכולה, את רק צריכה גן וילדים ותספרי להם סיפורים ותשירי איתם, את צריכה לתת להם לצאת לחצר ו.. אה גם לתת להם לאכול בהפסקת אוכל.

אחחח כמה שהחיים פשוטים בגיל חמש וחצי