דיפרסיה, אהובתי

את האמת לא היה לי שום חשק ללכת לאירוע של העבודה של האיש והאגדה, מה גם שאחר הצהריים התברר לי שצריך לנסוע עד איזור רעננה בשביל זה. שונאת נסיעות ארוכות סתם. אז כמו כל פולניה טובה עשיתי הרבה פרצופים אבל הייתי מוכנה בזמן.

כל הדרך לשם טחנו לי את המוח. או על פי הסלנג החדש - חפרו לי במוח. בין העובדים בחברה של האיש והאגדה שיחות הטלפון הן בחינם, ואלה רק נכנסים לרכב, כמו תרנגולות שלא ראו זו את זו כבר שנתיים, ישר מתחילים להתקשר אחד לשני מקשקשים ומקשקשים.

אז יש לו כמה חברה בעבודה נחמדים לאללה אבל שילמדו לשתוק קצת. כמה רעש הם עושים!

 

בכל אופן הבדיחות שרצו ביניהם בדרך הצליחו להפשיר אותי קצת. כשהגענו לשם כבר התחיל להתחלף לי מצב הרוח - אם כבר נוסעים לפחות להנות.

הגענו למקום האירוע. מקום עוצר נשימה ביופיו, מזרקות גבוהות ונמוכות, בריכות יפהפיות, גנים מטופחים להדהים. שלושה נגנים ישבו ונגינו מוסיקה קלאסית, האחד בחלילים שונים מחלילית ועד חליל פאן, אחר וירטואוז על הגיטרה והשלישי באורגן שאפשר לעשות איתו הכל. תחברו את המקום היפה הזה עם המוסיקה ועם האוכל המשובח אחחח הערב התחיל טוב.

 

קצת נאומים. קצת אוכל ואז אמרו לי שהוא מגיע.

לקחתי את הכסא שלי ועברתי לשבת רחוק מהאיש והאגדה. לשבת קרוב קרוב.

הוא הגיע, נעמד במרחק מטר ממני, הרגשתי אותו חודר לי ישר לבטן. וירטואוז, לקח לו בדיוק דקה כדי לכשף אותי. הוא התחיל ישר חזק, עם כל הלב. במהירות, באטרף ואני נסחפת איתו, מרגישה את הגוף שלי מתנועע בקצב שלו. ואז כשנראה שהוא הולך לפקוע הוא עבר לעדינות מדהימה, עדינות שפרטה עלי שחבל על הזמן.

 

יכולתי לראות איך הוא נראה בדיוק במעשה אהבה. ראיתי אותו מאוהב לגמרי. וכשבקעו הקולות מגרונו... אחחח איזה קול. נמסתי.

הוא העניק לי מתנות מוכרות, ידועות, אחת אחרי השניה. ואני זרמתי איתו לאורך כל הדרך, זרמתי עם המוכר והידוע, זרמתי עם האימפרוביזציות.. עם הסוערות ועם הרכות. מעשה אהבה. אין לי שום כינוי אחר לזה.

יותר משעה נהניתי מכל רגע.

 

בקולו המדהים סיפר שבאנו לכאן, מתחת לשמיים, שניים, כמו זוג עיניים. יש לנו זמן, מתחת לשמיים, בינתיים, אנו עוד כאן. ואני חזרתי אחריו. כל מילה. מכושפת. ואז הוא קם והלך, מסתכל אחורה... נענה לתחינות שיחזור.

 

יהיה טוב - אמרתי לו.

הוא שמע אותי והתחיל פורט על הגיטרה, הצלילים המוכרים עטפו את האולם.

"יהיה טוב" הוא שר לי. הסתכל אל תוך עיניי ושר לי.

 

יושבת במרחק מטר ממנו, רואה אותו עושה אהבה עם הגיטרה. אין לי שום מונח אחר למה שהוא עושה לה. מרגישה שהוא פורט גם עלי, כל תו, כל צליל נכנסים ישר לתוכי. ממלאים אותי. מרימים אותי. דמעות עלו.

 

כשירד מהבמה ניגשתי אליו. אמרתי תודה. הוא הניח יד על כתפי ואמר תודה לך.

וזהו. נגמר.

 

דייויד ברוזה בהופעה חיה כשאני מטר מהבמה. נשבעת לכם שהיתה שם סוג של אורגזמה וזה היה טווווב

 

יצאתי משם כמו קרטיב. אירוע של חברת מיזוג, אני בשמלה בלי שרוולים. כל ההופעה לא הרגשתי כמה קר היה. הייתי כל כך אחוזה ומכושפת. הצלילים והקול המדהים שלו עטפו אותי. אבל אחר כך הרגשתי כאילו פינגווינים עומדים להגיע כל רגע.

כל הדרך חזרה ישנתי, מכורבלת בתוך מעיל של האיש והאגדה. כמו תינוקת. אפילו השיחות של הקצקיאדה לא הפריעו לי. ישנתי ושמעתי צלילי גיטרה.

 

הייתי פעם כבר בהופעה שלו, אבל זה היה בתיאטרון חיפה. המון אנשים. הפעם זה היה ממש אינטימי. תיניתי אהבים עם דיוויד ברוזה, לשעה הרגשתי כמו הגיטרה שלו. לשעה ראיתי ויכולתי לדמיין בדיוק איך האיש נראה במעשה אהבה.

 

אורגזמה.