אני כל הזמן אומרת לכם שהרבה קורה בזמן האחרון. אבל אני לא מצליחה לפרוט את זה למשפטים כדי לחלוק.
זה לא שאני לא כותבת. אני כותבת והרבה, אבל בעיקר עבור עצמי. הרבה מאד תהליכים של חשיבה.
יום חמישי שעבר היה יום של חברים שעטפו אותו מכל הכיוונים אבל גם יום של רכבת הרים, יום בו התנדנדתי. יום בו פרשתי שוב ושוב מה קורה לי וכל פעם מישהו אחר עזר לי להפיל אסימון.
אנילא אפרוש כאן את כל היום המטורף הזה. היו שם אח שלי, אח שלו, מישהו יקר, פיטרפנית אחת, נסיכה מדהימה שגם בשעה של עייפות עצומה שלחה אלי חיוך ממיס ובסוף היום כשחזרתי לצפון גם צול.
היו שם הרבה דמעות, הרבה ניעורים והרבה הכלה וככל שהיום עבר הבלבול הפך להחלטה יותר ויותר ברורה.
בסוף היום ידעתי בדיוק מה אני רוצה ומה אני צריכה לעשות.
זוכרים שטטי נתנה עצות מקצועיות? רק לפני חודש זה נראה לי מופרך לחלוטין.
ביום שני שילמתי דמי הרשמה במכללת גורדון. אני חוזרת ללימודים. אני הולכת לקבל את ההסמכה שלי. נכון אני צריכה ללמוד הכל מהתחלה ולפני שלוש וחצי שנים לא פשוטות אבל החלטתי ועכשיו מצידי העולם יכול להתמוטט שום דבר לא יזיז אותי מההחלטה.
אוצ שראתה אותי ביום שבת אמרה לי "אמא את צריכה טיפול רייקי" ואני יודעת שהיא רואה את רכבת ההרים שעברתי בשבועות האחרונים.
ואתמול בדרך לצול כשדיברנו על הלימודים שלי אוצ אמרה לי "אל תתייחסי למה שסבא אמר (הוא הגיב כרגיל בביקורת) יש לך אותי ויש לך את כל החברים שלך ששומרים עליך ואת תראי שאת תהני מהלימודים" ואני חיבקתי אלי את האוצר הגדול והנפלא הזה.
אז אני חוזרת ללמוד. כבר הודעתי בעבודה שפעמיים בשבוע אסיים לעבוד בשתיים. כן זה יפגע לי במשכורת. לא אני לא מתכוונת לוותר. מתחילים אחרי סוכות.
ותודה לכל מי שעוטפים אותי. לולא אתם הייתי ממשיכה לדשדש.
גמר חתימה טובה לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
