דיפרסיה, אהובתי

משהו אחר לגמרי

בשביל רובנו זאת רק עוד ידיעה בעיתון:

"נעצר חשוד באונס".

עד שזה לא מגיע אליך הביתה, נכנס בלי לדפוק בדלת ולבקש רשות, אין לך מושג אמיתי מה זה אומר.

רק שזה הופך להיות חלק מחייך אתה מבין כמה עוצמה, רשע ועצב יש מאחורי המשפט הארור הזה.

   שש עשרה שנה עברו מאז מתוכם בקושי חמש אני בפנים. עובר איתה בכל לילה את יקיצות הלילה המסויטות, את חוסר היכולת לתת אמון גם בקרובים לה, את הפחד, הצער, הפצע שלא מגליד.

אני לא כותב את זה כדי שמישהו ירחם עליה או עלי. אין צורך, תודה. רחמים זה לא הענין פה. מי שעוקב אחרי הנכתב פה כמעט שנה יודע שחיינו בסך הכל הם מקבץ בר מזל של אושר. יש חריקות אבל מסתדרים. אני כותב את זה כדי לחזק אותך. כן כן, את. זאת שעברה פעם מקרה כזה, קוראת בעיתון את הידיעה הקטנה ופוחדת לעשות את הצעד הגדול והקשה הזה ולגשת להתלונן. עשי זאת!!!

לא בשביל הנקמה, היא לא חשובה. חשובה הידיעה שעשית מעשה ששחרר אותך מרגשי האשם. מהתחושה שאף אחד לא יאמין לך כי הוא מפורסם ומוכר ואת סתם אחת. זה כבר מזמן לא כך. היום אני יודע כמה המשטרה רגישה ונכונה לעזור. העדינות שהם נוהגים במקרים הללו כל כך מרגשת וכל כך מעודדת.

אני גם כותב אליך! את שהבת שלה מספרת לה שמישהו מפורסם ראה אותה ואמר לה שהיא הדבר הגדול הבא. הבטיח לה שיהפוך אותה ליעל בר זוהר בתוך חודש בתנאי שתיתן בו אמון ותעשה כל מה שהוא אומר לה. נכון, לא כולם כאלה, אפילו לא רובם, אבל יש גם מהחומר האנושי הזה ועליך אמא מוטלת החובה לבדוק אצל מי לומדת הילדה ומי הוא באמת האיש הכובש שמדווח לך מאיזה חומר של כוכבים קורצה בתך. אנסים הם כבר מזמן לא רק אנשים לא מגולחים שתוקפים בגנים ציבורים בלילה. לפעמים הם עושים זאת בחן אישי כובש לאור יום אפילו אצלך בבית כשאת איננה.

וגם אליך אני כותב. הילדה שכל כך רוצה להיות כוכבת ומרגישה שזה עוד רגע קורה לה. אל תפחדי לשאול את עצמך שאלות קשות. אל תאמיני לו אם הוא מספר לך שאסור שאף אחד ידע על מה שקורה בינכם כי "רק ככה מגיעים למקומות". ספרי. אם יש לך ספק יש מסביבך משפחה וחברים שאיתם אפשר לחלוק.

אדם מבוגר שמבקש ממך לא לספר לאחרים הוא אף פעם לא אדם שמבקש את טובתך, אלה שמסביבך כן.

ואני כותב גם אליכם.

אתם חונטת האומנים שהתייצבה להגן על האיש ההוא. הזמר ש"זה לא מסתדר לי איתו" הבדרן ש"ממש חושש לחייו" כוכבת הילדים "שתומכת בו... ואני לא מאמינה לכל ההילולה הזאת" ועוד מיעוט אומנים טיפשים ואטומים.

האם בין רחמים לתמיכה בו (שמונה מקרי אונס ותקיפה מינית עד לרגע זה, פלוס שני תיקים נוספים שנסגרו עקב התיישנות) אתם עוצרים רגע להביט במראה?

לבחון את הפרצוף הכעור הניבט אליכם?

עליו אתם מגנים? ואיפה הן? שמונה ילדות (איזה שמונה, על מי אנחנו עובדים. שמונה ילדות אמיצות שבגרו והתחזקו דיין כדי להתמודד עם הזוועה מתוך עוד עשרות רבות שכוחן לא עמד להן) שהאיש הזה גזל את נעוריהן והתעלל בנשמתן לעיתים עד שאבדה ואתם בוחרים ביהירות ואטימות לב לדבוק בו.

את מי אתם משקרים? לא בו אתם תומכים, רק בעצמכם. אתם ידעתם על הכל כל השנים. הייתם חברים כל כך קרובים, אז אתם רוצים שנאמין שאף פעם לא ראיתם אותו עם ילדה בת ארבע עשרה? האם אי פעם שאלתם מה עושה גבר מזדקן כמוהו עם ילדה? מה חשבתם, שיש שם רומן?

למרות הגועל שאני חש כלפיכם אני מבין אתכם. ביום שהוא יורשע תצטרכו להתחיל לתת הסברים לעצמכם , אולי לבנות שלכם וזה לא קל. לא פשוט לאדם להסביר לעצמו ולסביבתו שהוא היה במעגל של "ידעתי ושתקתי". אני רק מקווה שביום שהצדק יעשה יהיה לכם העוז לעמוד בפני אותן מצלמות ולבקש סליחה מכל אלה שאת זוועת חייהן ניסיתם לבטל במחי משפט.

ולבסוף אני כותב גם לכם. אתם שקוראים (בעיקר קוראות אפשר כבר להודות) על מעללינו שעוסקים בדרך כלל בצד המצחיק והחביב של החיים. יכולתי לכתוב פה עוד קטע משעשע על מעללי עוזרת הבית שלנו (בפעם הבאה. מבטיח) ואף אחד לא היה חושד בסערה שמתרחשת. יש לכך לקח אחד ראשון ומיידי- אתה אף פעם לא יודע מה באמת עובר האחר. אז אם לא בדקתם היום מה עושים הילדים שלכם, עם מי הם מסתובבים והאם יש איזו כפילות נוראית בחייהם-זה הזמן.