יום רביעי אני יוצאת ממשמרת במרכז סיוע. בדרך כלל מהדר למרכז סיוע אני נוסעת במונית, בחזרה אני הולכת ברגל.
התחלתי ללכת ואז נזכרתי שאני רוצה להתקשר לאוצ, נזכרתי במשהו ששאלה אותי ולא ידעתי את התשובה כששאלה. מולי חונה משאית הדלת פתוחה לרווחה, אז עקפתי את הדלת.
פתאום ! קפץ עלי ספסל, תקף לי את הרגל פגע בי בעצם הקדמית של השוק. אוחחחחחחחחחחחח איזה כאאאאבבבב!!! אבל האיש כבר ענה לי לטלפון, ואני לא אתחיל לצעוק. אני חושקת שיניים מסבירה לו את עניין הספסל החצוף מתפתלת מכאבים ומבקשת את אוצ. אוצ ישר קולטת בקולי שמשהו לא בסדר. אני מרגיעה אותה שרק מכה קטנה, מוסרת לה את התשובה לשאלה ומסיימת את השיחה.
עכשיו אני מדדה להדר. מכנס אחד מופשל למעלה, מגע הבד בפצע הכאיב לי פי עשר אז קיפלתי אותו. ואני צולעת. מבטי העוברים והשבים מלווים אותי ברחמים. בדיקה מתחת לפנס הרחוב מגלה נזק עמוק ביותר לרגל, והתנפחות מאסיבית מסביב.
תוך כדי דידוי איטי מתקשר אלי האיש והאגדה :"נגמר החלב, תקני בדרך הביתה"
"איפה אמצא עכשיו חלב?" אני שואלת
"תלכי למכולת ליד הבית"
תלכי? הוא שפוי ??? אמרתי שאחפש ואם לא אמצא הוא יצטרך לצאת לקנות. מצאתי חלב. קניתי.
נהג המונית ראה את הרגל שלי, ראה את הפנים המעוותות שלי והיה נחמד מספיק כדי לסטות מהמסלול הרגיל ולהוריד אותי כמעט ליד הבית.
כשהאיש ראה את מצב הרגל הוא הבין סוף סוף את רמת הכאב.
בזאת אני מזהירה את כווולכם.
תיזהו מספסלים - יש להם נטיה לתקוף וזה כואאאאב !!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
