דיפרסיה, אהובתי

לא, אין בי אפילו קמצוץ של תאים פולניים בגופי. אני מגיעה ממשפחה ספרדית טובה ואני גאה בכך עד מאד. מצד שני תמיד אמרתי שהעירקים הם המקבילים המזרחיים לפולנים. ואכן היום בשעות בלתי סבירות בעליל של הלילה או של הבוקר תלוי איך מסתכלים על זה מצאתי את עצמי שולחת את אוצ לטיול כשאני עוטפת אותה בפולניות רבה.

כבר בשבוע שעבר היא היתה אמורה לצאת לטיול הזה. טיול מהתנועה. בהתחלה כשביקשה לצאת לטיול כל התאים הפולנים שאין לי צעקו 'מה פתאום!' אבל אז נזכרתי שבעצם גם אני בוגרת תנועת נוער וגם אני יצאתי לטיולים ושום דבר נורא ואיום לא קרה לי. להיפך. אז הרגעתי את עצמי מהר. בשבוע שעבר היה יום ההולדת שלה וחשבתי שזו יכולה להיות יופי של מתנה לצאת לחרמון. בסופו של דבר שבוע שעבר החרמון סער ולכן דחו את הטיול בשבוע. אני נשארתי באישורי.

אז מילא טיול. עם טיול רגלי אני יכולה להתמודד, אבל טיול לחרמון?? שלאוצר שלי יהיה קר??? קור הוא דבר שיש למנוע בכל מחיר. במאמר מוסגר אספר שלאוצ בדרך כלל לא קר, וכשאני מתעטפת ב555 שכבות היא מסוגלת להסתובב לי בבית עם גופיה. כבר כשהיתה תינוקת בהתחלה אמרו לי 'כמה שכבות שאת לובשת תמיד תלבישי אותה שכבה אחת יותר' עד שהאחות בטיפת חלב ראתה אותה ואותי והתדריך מיד שונה 'כמה שכבות שאת לובשת תמיד תלבישי אותה שכבה אחת פחות'. התדריך הזה לווה במבט מוזר של האחות בטיפת חלב שאמר שעוד שניה היא קוראת לאלה עם החלוקים הלבנים וכותונת המשוגעים.

ולעיקר - השכמנו קום השעון המעורר צעק שהשעה היא 4:30 מאחר וישנתי רק חצי שעה לפני כן אני טוענת שבכלל זה היה לילה ולא בוקר. ארזתי עבורה שני תיקים אחד עם בגדים להחלפה ושני עם... אוכל. הערתי אותה והיא כמו פנתרה ישר ניגשה להתלבש (טוב היא יוצאת לטיול, לא?) היא לבשה: גופיה, חולצה עבה, סוודר, מכנס דיי עבה, זוג גרביים ונעליים. (לא רציתי שבאוטובוס יהיה לה יותר מדי חם). בתיק הבגדים חוץ מבגדים להחלפה הראיתי לה שיש: שקיות ניילון ללבוש מעל הגרביים ומעליהם היא צריכה ללבוש עוד זוג גרביים (כדי שהזוג הראשון ישאר יבש). יש שם גם מכנסי טייטץ שהיא יכולה ללבוש מתחת למכנס שכבר לבשה, כפפות צמר וארבע כפפות לייטקס (שתלבש מעל כפפות הצמר כדי שלא ירטבו), כובע צמר ו... מעיל הפוך של אבא שלה. אז הוא קצת גדול עליה, אז מה. ככה אני בטוחה שיהיה לה חם בחרמון.

חוץ מזה היו שם כמובן מערכת בגדים שלמה להחלפה כולל בגדים תחתוניים למקרה שבכל זאת נרטבה עד לשד עצמותיה וזוג נעליים נוסף, נעלי הבית החמות הן כדי שיהיה לה חם באוטובוס.

בתיק האוכל ארזנו לה אוכל לשבוע - שיהיה. שחס וחלילה הילדה הסולרית שלי לא תהיה רעבה. (ילדה סולרית = ילדה שבקושי אוכלת וגדלה ע"י אנרגיית השמש).

בחמש וחצי לקחתי אותה לנקודת האיסוף. איתרתי מיד את הקומונר (היחיד שלבשה חולצה כחולה על צבע השרוך עדיף שאני לא אדבר) ניגשתי ומסרתי את הוראות ההפעלה של האוצר. ביררתי את כל הבירורים - מה בתוכנית,לאן מסלול ההליכה שאתם מתכננים, נתתי תדריך בקשר לעטיפת האוצר ובמקביל להורדת שכבות ממנה כשנמצאים במסלול הליכה, מתי שעת חזרה משוערת והאם יש לכם את כל הטלפונים האפשריים כדי ליצור איתנו קשר במקרה הצורך.

אז נכון שרציתי להרביץ לעצמי מכות על זה שאני אמא כזו נודניקית, וידעתי שאם אמא שלי היתה עושה לי כזה דבר הייתי קוברת את עצמי באדמה שנתיים. מצד שני עזבתי את המקום כשבראש מקננת בי המחשבה 'מה שכחתי' (את הבת שלי שם)ו 'מה לא שאלתי' (רוצה לחזור איתי הביתה אוצ?)

כרגע אוצ עושה כיף חיים, סביר להניח שהם כבר מתכננים חזרה הביתה. סביר להניח שהיא נהנית עד בלי די. אני ארגע כשתהיה שוב בזרועותיי.