אני אוהבת לטייל. אני מאד אוהבת לטייל. ימים שטופי שמש שבהם אני יכולה לטייל בטבע גורמים לי לחייך, חיוך שנמרח לי על הפרצוף לשעות וקשה להוריד אותו.
פעם, לפני מיליון שנה כשהייתי עדיין רווקה טיילתי המון. כחלק מהעבודה שלי כמדריכה חברתית יצאתי להמון טיולים למיטיבי לכת, קרעתי את שבילי הארץ ברגליי 'יורדים בשביל לעלות - עולים בשביל לרדת' אח"כ כשהכרתי את האיש והאגדה טיילנו מספר פעמים יחד על האופנוע וקרענו את כבישי הארץ (ויקי אהובתי).
היום מטיילים פחות. הגיל, או העייפות בשבת, העלויות וכו'. מטיילים פחות.
היום ליוויתי טיול כיתה של זרח. נסענו אל גבעת הרקפות ואל נחל שופט. כשהגענו לגבעת הרקפות חששנו שכבר אין רקפות. הטיול היה אמור להיערך לפני כחודש ונידחה כל הזמן בשל הגשמים הצד בגבעה שקרוב אל הכביש אכן היה ריק מרקפות.
אבל אחרי טיפוס קל במעלה הגבעה הן נפרשו לעיננו מרבדים שלמים של רקפות בגוונים רבים. כל כך יפה
הסתובבתי שם ליד הרקפות כמו ילדה קטנה שנפגשת פגישה מחודשת עם מכרים ישנים. כל כך שמחתי. מי שמכיר את גבעת הרקפות יודע שזו חורשת אורנים שמסביבה יש מסלול שבו מטיילים. לא הולכים בין הרקפות.
משם המשכנו לנחל שופט. אוי לבושה, פעם ראשונה בחיי שאני מבקרת פינת חמד זו. תמיד דילגנו על המקום בדרך לפיקניק. יש שם נחל ממש עם זרימה ומפלים חזקים. לרגע חשבתי שבטעות הגענו לרמת הגולן. אבל ממש ממש לא. הירוק היה הכי ירוק. והמים שצפו. היו שם כלניות אדומות מאודם
ואני אפילו חושבת שהבחנתי באירוס אחד שהשכים קום.
בקיצור ברגע שיש רכב נורמלי למשפחה הזו אני אורזת אותם על אפם חמתם וכיפם ואנחנו הולכים לשם שוב. מה שמאד מצא חן בעיני הוא שהחברה להגנת הטבע הכשירה את המסלול כדי שלנכים תהיה גישה אליו. המסלול מאוספלט כולו. יש גשרי עץ ומרפסות עץ על המים ממש. פשוט פינה ירוקה ויפהפיה.
עד כאן הפינה לטיול המומלץ השבוע.
עכשיו אני בבית ואם אתם זוכרים אז לא הייתי במיטבי בימים האחרונים. אז שני אקמולים כבר מטפלים בכאב ראש, אבל אני פשוט משופעת. וזה לא עוזר לגוף הדווי שלי הטיול הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
