דיפרסיה, אהובתי

החלטתי לעשות פרסומת לצב האופנה, מגיע להם.

לפני שלושה שבועות קניתי בצב האופנה שלושה סוודרים. אחד מהם ישר תיכננתי אותו לכיוון של ירוקת העיניים. התלבטתי בין השחור לבין ירוק אפור (צבע בלתי מוגדר). הגעתי הביתה בששון ושמחה, הוצאתי הסוודרים מהשקית ושמתי בארון. אחרי כמה ימים הוצאתי הסוודרים ואופס מה רואות עיניי השרוול של הסוודר השחור פרום ויוצאים ממנו חוטים. טוב, צריך לחפש את השקית עם החשבונית. מה לעשות והארון שלי בחדר של זרח. וזרח עשה בפקודת אמו סדר בחדר וזרק את השקית לפח. הילד הזה לא פולני, אחרת היה יודע שלא זורקים שקיות.

טוב, להחזיר סוודר לחנות בלי חשבונית זו בעיה. הסתכלתי על הסוודר מכל הכיוונים והוא אפילו לא בר תיקון. הזמן חלף עבר לו, שלושה שבועות חלפו והיום ידעתי שאני באיזור של החנות. אמרתי 'יאללה, ננסה מקסימום יגידו לא'.

נכנסתי לחנות, הוצאתי הסוודר מהשקית, הסברתי למוכרת שאני יודעת שאני לא עומדת בקריטריונים של החלפה (אין חשבונית ועברו יותר מ-10 ימים מאז הקניה) אבל אולי בכל זאת. "אין בעיה" היא הכריזה. "את יכולה לקחת לך סוודר אחר מהגלגל".

היא אפילו עזרה לי למצוא סוודר זהה ודחפה לי שני ז'קטים במחיר מגוחך של שניים ב-50 ש"ח.

אז רבותיי, ככה מוכרים. ברגע שמוכרת נותנת שירות שהיא אפילו לא חייבת לתת, ויודעת בדרך גם לצאת ברווח ממני היא קיבלה V.