אני חושבת שבכנות גמורה אני יכולה לאמר שפורים היה תמיד החג שאהבתי יותר מכל. אתם מכירים את זה ששואלים ילדים 'איזה חג אתה הכי אוהב' והם תמיד שולפים את האחרון שהיה או את זה שממש מתקרב? אז אני תמיד שלפתי את פורים.
אין כמו פורים כדי להיות מישהו אחר ליום אחד (עדיפות ליומיים). להתלבש, להתאפר, להיכנס לדמות.
אני זוכרת כמעט את כל התחפושות שלי מאז גן חובה ועד היום. מהכלה ועד מלכה לב אדום. את תחפושות הילדות המצועצעות לא ממש אהבתי וכבר בכיתה ו' הצהרתי תחפושתית שאני ילדה עם אופי. זו היתה הפעם הראשונה שהתחפשתי לליצן כשאת התחפושת אני הכנתי, אפילו זכיתי בפרס עבורה.
אף פעם לא התחפשתי באותה תחפושת פעמיים. אהה, אתם אומרים עכשיו לעצמך, רק במשפט הקודם אמרת 'בפעם הראשונה' סימן שהיו עוד פעמים. אז זהו שאכן היו עוד ליצנים אבל כל אחד מהם היה בעל אופי שונה. הליצן הראשון שהמצאתי היה ליצן קבצן. אחר כך בצבא הייתי ליצן חדר ניתוח (שהיה ליצן מצחיק למדי) והיה כמובן הליצן שפיתחתי בחוג לתיאטרון בתיכון שאותו ממש בניתי שלב שלב מאפס ועד למאסטר פיס. הוא היה ליצן עם תכונות אופי, עם תלבושת שמתאימה רק לו ועם חוסר יכולת לעשות ג'גלינג. זה הליצן דרך אגב שהוביל את האורחים למקומם בחתונה של אחותי הגדולה. דבר שכמעט גרם להתקף לב אצל אבא שלי שלא הבין איפה השמלה היקרה שקנה לי (בשקית כמובן) ולאן נעלמה התסרוקת שישבתי עבורה במספרה (מתחת לפיאה כמובן).
כל תחפושת היתה בעלת משמעות עבורי והיו שנים שיצא לי להתחפש יום אחרי יום בשל מסיבות שונות והתחפושות התאימו זו לזו אבל לא היו זהות. בי"ב למשל התחפשתי יום אחד לשטן וביום שלמחרת למלאך. ותמיד כשהתחפושת עלי הדמות פשוט משתלטת עלי ואני הופכת למישהי אחרת. אני אוהבת את זה.
השנה עוד לא החלטתי למה אתחפש. אני כבר אמצא את ההזדמנות להתחפש אבל צריך להחליט למה. התחפושות לעוללים כמעט מוכנות. אוצ מתחפשת ליפנית, טטי לפיה ועם זרח יש בעיה קטנה שאני מקווה שנתגבר עליה עוד השבוע. הוא רצה להתחפש לשלד ושלא כמנהגי בקודש הלכתי וקניתי לו תחפושת, בבית הסתבר שמדובר בשמלת שלד וזרח הכריז שרק בנות לובשות שמלה והוא את זה לא לובש. אני מקווה שכבר נמצא פיתרון.
פורים שמח לכולם , מבחינתי הוא כבר התחיל :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
