דיפרסיה, אהובתי

כשהייתי ילדה  היו ימים מרגשים שבלילה לפניהם הייתי מתקשה להירדם ובבוקר הייתי סנונית ראשונה להתעורר. תחילת שנת לימודים תמיד היתה יום כזה (כן, אפילו בי"ב). פורים כמובן גם הוא היה יום כזה. כשאוצ הגיעה לכיתה א' חיכיתי לליל השימורים שלה במצב הכן כדי לעזור לה לעבור אותו. איזה לילה ואיזה שימורים, ישנה כמו בלוק כל הלילה. כנ"ל לגבי זרח. אחרי כמה שנים כאלה (4 אצל אוצ ושנתיים אצל זרח) קלטתי שבעצם מי שמתרגשת כאן זו אני ולהם זה בכלל לא מזיז. הם ישנים וזהו. ביום חמישי זה קרה. יותר נכון ביום שישי בבוקר, שש וחצי בבוקר כל הסנוניות היו כבר מחוץ למיטות מחכים שכבודי תואיל בטובה ותתעורר כבר. אני אומרת שש וחצי אבל יכול להיות כמובן שזה היה מוקדם יותר אני פשוט התעוררתי בשש וחצי.

התחילה מלאכת החיפוש. אוצ התחפשה ליפנית. בקימונו כחול עם צווארון מורם ומוזהב, אספתי לה את השיער בעגבניה מרחתי קילו ג'ל על שערה החלק כדי שאף שערה סוררת לא תזוז ממקומה, איפרתי אותה וברגע שסיימתי הבנתי מה מצפה לי בשנים הקרובות. היא כל כך יפה (חמסה חמסה חמסה טפו טפו טפו) שברור לי שתוך שנתיים שלוש אני מפסיקה לישון בלילות. אבא שלה דרך אגב הציעה לנעול אותה בחדר ולאבד את המפתח עד שתגיע לגבורות, הרעיון מתחיל למצוא חן בעיניי J

את התחפושת של זרח החלפנו ביום רביעי מהשלד עם השמלה לשוטר גבר גבר. שהרי זרח שלי לא לובש שמלות. הבטחתי לו שעל כל תחפושת שלד שבן לובש אותה בפורים הוא יחטוף צ'פחה. הוא היה מוכן להסתכן בהרבה צ'פחות העיקר שהוא לא יסתובב עם שמלה. אז הוא הולבש כשוטר כולל ערכה מתלווה של חגורה, אקדח, משרוקית, אזיקים, נבוט, סכין ועוד ועוד. את כל הכבודה הוא ניסה לשים על חגורה אחת קטנה ומסכנה מפלסטיק. לא כל כך הלך. את הווקי טוקי הכנסנו לכיס וכמובן שהוספנו פנקס ועט כי השוטר אמר שהוא צריך לרשום דו"חות. עם דרגת פלאפל על הכתף (אין לי שמץ איך נקראת הדרגה הזו במשטרה) הוא עדיין רושם דו"חות. דרך אגב כל הילדים המחופשים לשוטרים שודרגו אוטומטית לדרגת פלאפל אז אני מבינה שיש פלאפלים שצריכים לרשום דו"חות J

טטי התחפשה לפיה. מכירים את הפסלונים הקטנים של הפיות שמוכרים בחנויות? פסלוני הקרמיקה? טטי נראתה כאילו פסלון קטן כזה התעורר לחיים. פיה אמיתית מהאגדות. בשמלה ורודה וכנפיים לבנות עם זר פרחים על הראש ושרביט ביד, פשוט פיה מדהימה. כשהגיעה לגן מישהו הכריז 'הנה טטי התחפשה לפרפר' היא מיד נעמדה והכריזה 'אני לא פרפר אני פיה!'

אחר כך הגננת עשתה סבב תחפושות. היו ילדים שהתביישו לקום מהכסא, היו ילדים שפתאום אבדה לשונם, הגדולים בגן (שנה שנייה כבר) הכירו את הרוטינה ויותר שיתפו פעולה. כשהגיע תורה של טטי היא נעמדה בגאון בקול רם וצלול הסבירה שהתחפשה לפיה ועשתה סיבוב לפני הילדים. לבי התרחב בגאווה. אז מה אם אני משוחדת, היא היתה הכי הכי וזהו.

אחרי הצהריים הבייביסיטר הגיעה כדי לקחת את הילדים לאכול גלידה. קצת אחריה הגיעה גם ירוקת העיניים עם משלוחי מנות לכל אחד מהילדים ואחד גם להורים שלהם. ארון הממתקים עמוס כרגע, אני סומכת על שדי השחת שיחסלו את המלאי חיש קל.

הילדים הלכו עם הבייביסיטר , ירוקת העיניים ואני התיישבנו לנו במטבח ושוחחנו על דה ועל הא. איזה שקט מבורך J

לסיום אספר לכם על המצאתו הגאונית של זרח. בארוחת  צהריים דיברנו על רעיונות מיוחדים לתחפושות ואז הגיעה ההברקה, הגאון הציע להתחפש לארוחה מאוזנת   כששאלתי איך מיישמים את התחפושת אמר שחובשים על הראש כובע מיוחד עם מאזניים מרובעים. כשבכל צלחת של מאזניים שמים את אחד מאבות המזון. הילד גאון אני אומרת לכם. אני מתכוונת ליישם את התחפושת אומנם בלי צלחות וקצת פחות מסורבל אבל זה פשוט מצא חן בעיניי מאד (ואוי למי שגונב את הרעיון J)

זהו להפעם. הפעם כתבתי את הפוסט בוורד וכנראה שכך אמשיך. עובדה, שתי דקות אחרי שהתחלתי לכתוב ב' הגיע, כמה לא מפתיע J.