דיפרסיה, אהובתי

כן כן, הייתי עסוקה ולא כתבתי כאן. אבל הנה אני מעדכנת.

סוף השבוע האחרון עמד בסימן טיולים. יום שישי יצאו הגדולים לטיול ט"ו בשבט בית ספרי. עכשיו אתם תגידו איך ט"ו בשבט ועוד מעט בכלל פסח, אז זהו שבט"ו בשבט ירד גשם והטיול נדחה. ושוב נדחה. וכך יצא שקצת לפני פסח יוצאים לטיול ט"ו בשבט. מאחר והטיול נערך ביום שישי האיש והאגדה הצטרף כמלווה לכיתה של אוצ ואני הצטרפתי כמלווה לכיתה של זרח. טיול כמעט משפחתי.

הכיתה של זרח טיילה ליודפת העתיקה. דבר שלא ממש אמר להם הרבה מהסיבה הפשוטה שבשיעורי תורה הם עדיין בספר בראשית והיסטוריה, מה לעשות, הם עדיין לא לומדים. הם הגיעו למקום שלא היה להם שמץ של מושג מה לחפש בו. עלו בשביל לרדת וירדו בשביל לעלות. המדריכה שצורפה לטיול ניסתה קצת לספר את סיפורו של המקום אבל הילדים מכל סיפורי החגים כבר ממש עשו מישמש מהיוונים והרומאים. מזל שפרעה לא נכנס גם כן (למרות פסח המתקרב).

אני נהנתי. טוב, זה לא חוכמה. תנו לי כמה פרחים שמש בשמים הרבה ירוק וריח של פריחה של קידה שעירה ואני על ענן.

זרח והחברים שלו גם נהנו. הם החליטו שעל חלק מהאבנים הסימונים הם כתב חידה שהם צריכים לפתור והם פשוט קיפצו להם בין הסלעים מחפשים עוד ועוד סימונים על אבנים כשהם ממציאים סיפור שלם על אנשים כלואים שצריך להציל אותם.  תוך כדי הקיפוצים הם מצאו גם אבני צור ומיד הופנתה תשומת הלב אל אבני הפלא האלה שאמורות להיות הגפרורים של האדם הקדמון. אז היו הרבה מאד נסיונות לשפשף ולחבוט אבנים זו בזו, אש לא ממש יצאה משם. מעניין למה? :)

בדרך למקום המפגש המרכזי של כל בית הספר הראיתי לזרח מה עושים עם הזרעים של 'מקור החסידה' כשהם קצת מתייבשים. לכל מי שלא יודע אסביר שכשמשחררים את הזרעונים על גבעולם הדק והארוך מאחר והיו מתוחים במושבם הם משתחררים, תוקעים את הזרע בחולצה והגבעול מתחיל להסתובב סביב עצמו. מעין קפיץ מתוח שחוזר לצורתו המקורית. אני לא יודעת בדיוק מה ההגדרות המדעיות לכל העסק אנחנו כילדים פשוט קראנו לזה 'שעונים'. זרח מיד התלהב ויחד איתו כל חבריו. את הדרך בילינו בחיפוש אחר 'שעונים' והתלהבות מהסיבובים.

בזמן שאנחנו עלינו וירדנו אוצ ואביה הגאה צעדו במעלה הר עצמון, שמעו סיפורים על הקידה השעירה ואוצ גם הצליחה להחליק כדבעי ולנחות על ישבנה. הנזק - עצם זנב פגועה וילדה שכואב לה.

במקום המפגש המרכזי פגש זרח את האיש והאגדה. שניהם התפרקדו להם על הדשא, תיקים מתחת לראש, ידיים שלובות מתחת לראשם והתחרדנו להם כך בשמש. אני התגייסתי כדי לעזור לכיתה של אוצ לזכות בכדורגל ע"י הרמת המורל, ריקודים ושירים. חזרנו הביתה עייפים אך עייפים.

למחרת בבוקר, יום שבת, ארזנו המשפחה ונסענו לחולה. האיש והאגדה קיבל באופן זמני רכב משפחתי כך שהחלטנו שמנצלים את ההזדמנות ונוסעים לטייל ויהי מה. לצערי פספסנו את עונת הקינון אבל ראינו את תושביה הקבועים של החולה. הברכיות והטבלנים, ראינו זוג שקנאים שט לו יחדיו באגם (יצאו לטיול בוקר). פגשנו המווון שפמנונים (מכוערים לאללה)  וצבי מים. ועמדנו סנטימטר וחצי מנוטריה כשאנחנו צופים בה אוכלת. זה היה קטע מדהים, היא לא פחדה ולא ברחה ואנחנו יכולנו ממש מקרוב לראות אותה בבית שלה ולא בתוך איזה כלוב. הילדים היו מוקסמים, טוב ברור שגם אני :)

סיימנו את היום אצל גיסתי כשהאיש והאגדה מנפנף מעל הבשר הטעים וכולם סביבו זוללים.

אחד הדברים החשובים שעשינו בשבת הזו מעבר לבילוי המשפחתי היה לחדש את כרטיס ה'מטמון' שלנו. 'מטמון' הוא מנוי של רשות שמורות הטבע שמאפשר כניסה חינם לכל האתרים שלהם למעט פרקי מים ששם הכניסה היא בחצי מחיר. החידוש הזה מבטיח שבתות נוספות של שמש וטיולים - אני בעד.