דיפרסיה, אהובתי

איזו בחירה משובחת זו היתה.  בדרך לנופש במצפה רמון עצרנו בצומת ספרים והתפנקנו לנו במשך חצי שעה. כל אחד מאיתנו יצא משם עם ספר (אם אני זוכרת היו לנו תלושים או משו כזה), בכל אופן הבטחתי לאוצ שנקנה לה את הארי פוטר הרביעי והבטחות צריך לקיים. אז אוצ קיבלה את הארי פוטר, זרח קיבל את הספר הראשון בסדרת דנידין, טטי בחרה לה ספר, האיש והאגדה לקח את מוריד הגשם של גרישם ואני בחרתי בחירה משובחת – רומן רוסי של מאיר שלו.

באוטובוס קראתי אותו בדרך אל ובחזרה מ... לפני השינה עצמתי איתו עיניים ובשבת התענגתי עליו קצת. הכתיבה של מאיר שלו היא מאד מיוחדת עמוסה בדימויים, כל הספר קם לחיים אל מול העיניים בדימויים כל כך חיים וכל כך אחרים. לא שיגרתיים. אין לספר ממש התחלה אמצע וסוף (למעט עמ' 1 ועמ' 458 בסוף)העלילה מתרחשת בזיג זג. זיג זג של זמנים, מקומות ואפילו טעמים וריחות. כבר כתבתי באחד הפוסטים הקודמים שהספר מלא בפופ אפס. דמויות שצצות ונעלמות וצצות שוב בהמשך, לא פעם דיפדפתי קדימה ולצדדים כדי לבדוק אם כבר נתקלתי בדמות/זמן המסופר בדפים הקודמים.

אני אוהבת את הכתיבה של מאיר שלו. אהבתי את עשיו. אהבתי את כימים אחדים ועכשיו נהנתי כל כך מרומן רוסי. יש לי אוצר בידיים. ספר שאפשר לחזור אליו שוב ושוב ולגלות בו כל פעם דברים חדשים כי הספר עמוס בהם והיפה מכל הוא שלא היתה לי שום תחושה של עומס. הכל הצטבר למקשה אחת של עלילה זורמת.

ועדיין לא חיפשתי משמעויות חבויות. ועדיין לא בדקתי דימויים לעומק. ונראה לי שאני כבר מוכנה לקריאה חוזרת.

מאיר שלו מסתכל על הדמויות שלו בחיוך. יש המון אירוניה וציניות כלפי דור החלוצים שבסופו של דבר כל אחד מהם הוא אותו שיפריס שעדיין נמצא בדרכו הרגלית אל הארץ המובטחת וסביר להניח שאף פעם לא יגיע.

ממליצה בכל פה לקרוא רומן רוסי – מאיר שלו בהוצאת עם עובד.