הבלוג שלי נראה אחרת לגמרי. הפרו נעלם ומאחר כמעט ולא יצא לי להיות כאן לא ראיתי טעם להחזיר אותו. יהיה לי קשה אבל כרגע נשאיר את זה כך.
לא, אני לא חושבת שאספיק לקרוא את הבלוגים שלכם וגם כשאני קוראת (וכן לפעמים אני קוראת) אני לא מגיבה. אז מה פתאום אני מעדכנת אצלי? כי חשוב לי לשמור על הבלוג הזה לפני שיריב מוחק אותו.
שלושה חודשים בלי סיגריה. לפעמים בא לי. לפעמים אני חולמת שאני מעשנת. לפחות בחלום למדתי להנות מהסיגריה :))
כרגע אין לי כוונה לחזור לעשן. לפעמים זה ממש לא חסר לי. להיפך לא רק שלא חסר אלא שיש לי תוספת. תוספת בצורת עשרה קילו. עשרה ק"ג מיותרים שמסרבים להיעלם. למרות המדרגות הרבות שאני עולה כל לילה (עיתונים, זוכרים?)
השעות המטורפות שבהן אני ערה, הלימודים, אני מרגישה כאילו הכל חולף לידי. לא מצליחה ממש לגעת.
אז הנה עדכון - אני לא מעשנת גם האיש והאגדה לא, אני עדיין רצה בלילות עם עיתונים ביד ואת האמת דיי נוח לי עם זה, אני עדיין לומדת והשנה זה מוטרף לחלוטין מבחינת כמות שיעורים ושעות.
אוצ בחטיבה ויום עסל יום בסל. יש ימים שבהם העולם ורוד ויש ימים שבהם הוא שחור. אין באמצע. מזכיר לי אפילו אנשים מבוגרים שאני מכירה.
זרח מקסים כתמיד. קצת יותר קל לו.
טטי בכיתה א' (חייבים דחוף להחליף לה כינוי די היא גדלה כבר) היא מככבת ומרוצה (נכון שכרגע היא חולה אבל זה יעבור)
צול צריכה ללדת כל רגע והיא כבר ממש ממש רוצה שזה יקרה - אני משדרת לה אנרגיית התכווצויות :)))
מתי העדכון הבא? אולי מחר, אולי בעוד שלושה חודשים
אוהבת את כולכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
