כולם חולים. כולם בבית. זה התחיל עם טטי שקמה עם חום אחרי מדורת ל"ג בעומר. אמרתי לעצמי חטפה איזה שהוא וירוס, לא נורא תישאר יום בבית. אחר כך עקרו לאוצ שן ולקינוח זרח חטף את וירוס ההקאות ומאתמול בלילה שישו ושימחו.
אוצ קיוותה שלא יעקרו לה את השן. לפני כמה ימים התלוננה על כאבים והסתבר שיש לה דלקת בשן. התחלנו טיפול אנטיביוטי ורופאת השיניים ראתה אותה. שן קבועה התחילה צומחת מתחת לשן חלב וזה מה שיצר את הדלקת והכאבים. לא היתה ברירה אלא לעקור את שן החלב. אוצ יצאה מרופאת השיניים עם שן אחת פחות ומצב רוח ברצפה.
היא לא הצליחה להסביר למה יש לה מצב רוח כל כך רע אבל היא ממש לא הצליחה להירדם. לא כאב לה. אמרתי שאולי זה בגלל שהיא מאוכזבת שבסוף בכל זאת עקרו את השן. אמרה שאולי ולא הצליחה להסביר אבל היא פשוט היתה במצב רוח שכאב לי פיזית. (לא אני לא מגזימה). החלטנו שהיום היא תישאר בבית. ממילא טטי נשארת אז גם היא תישאר.
בלילה זרח הצטרף לחגיגה. פעמיים הערתי את האיש והאגדה כדי שיעזור לי לנקות. יש דברים שרפלקס ההקאה שלי לא מסתדר איתם טוב. אז גם זרח בבית.
חגיגה.
ומה אני עושה בבית? טוב אני לא חולה אבל הבוס הישיר שלי מרותק למיטה ובתכלס עד שהוא לא חוזר לעבודה לי אין כל כך מה לעשות שם. אז קיבלתי כמה ימי חופש כפויים. זה יצא מצוין כי אחרת הייתי צריכה להזעיק את אמא שלי שתחיה כדי להתמודד עם קופת החולים שפתחתי כאן.
נוסף על כל הצרות האלו, אתמול כשהייתי עם טטי אצל הרופא הוא אמר שהשקדים שלה מאד גדולים וכפי הנראה צריך יהיה לנתח אותה, צריך לקחת אותה למומחה שיחליט. אני עברתי את הניתוח הזה בגיל 16 בהרדמה מקומית ומאד לא אהבתי אותו אבל אם לא תהיה ברירה אני מעדיפה שהיא תעשה אותו עכשיו מאשר בגיל יותר מבוגרL
יום טוב שיהיה לכולם. מקווה שעד מחר נהיה בריאים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
