דיפרסיה, אהובתי

אתמול חזרתי לשגרת העבודה. הגעתי הביתה ב-4. הילדים היו אצל אמא שלי כך שיכולתי לנוח קצת.

לאיש של צול יש פרוייקט שהוא צריך להקליד. 'את מקלידה מהר' הם אמרו לי. התנדבתי להקליד עבורו. שקית עם 50 עמ' כתובים נחתה לתוך ידיי. 'למתי אתה צריך את זה?' אני שואלת. 'לאתמול'.

הגעתי הביתה עם הילדים, קצת ישראבלוג, ארוחת ערב, התארגנויות למיטה והיידה להקליד.

בשמונה וחצי בערב טלפון. צול מהצד השני היא צריכה להגיש עבודה למחר. יקח לה שעות להקליד.

'תביאי את זה הנה' אמרתי לה.

'אבל את כבר מקלידה ויש שם המון'

'אמרתי תביאי ותפסיקי להתווכח'

'יש לי אסיפת הורים היום אני אגיע קצת מאוחר'

'אין בעיה'

בעשר בערך היא התייצבה עם העבודה. עד אז הקלדתי כמה שיותר מהדפים של האיש שלה.

באחת עשרה וחצי סיימנו. בחצות זרקתי אותה חזרה הביתה. זהו. אני שפוכה לגמרי.

העייפות הו העייפות J