אמא שלי היא האישה שבגיל צעיר מאד הלבין שערה. מצער. אמא שלי היא האישה שהחיים תפחו על פניה שוב ושוב והיא לא עמדה במשא. אמא שלי אישה שמתפקדת כמו כל אדם אחר אבל מזמן כבר היתה רוצה לא להיות כאן.
אמא שלי לא התחתנה עם אביר חלומותיה. אני גם לא כל כך בטוחה שהתחתנה עם אהבה. אחרי שהתחתנה ילדה בזו אחר זו שלוש בנות. והמבטים המאשימים שקיבלה מהסביבה, עליהם סיפרה לי רק כשבגרתי. לבסוף היא ילדה בן ואת ההתרגשות שהגיעה עם הבן הזה אני לא אשכח לעולם. ילד מדהים שהיה איתנו שמונה וחצי חודשים שבהם נלחם במחלת דם קשה. אחרי שמונה וחצי חודשים הוא נפטר. וזהו המסך ירד.
אמא שלי היתה תמיד אישה קשה ולא מתפשרת. קצות עצביה היו תמיד מגורים ומוכנים לפעולה. והקפדנות בעורקיה. אני חושבת שקשיי היום עשו אותה מאד לא סבלנית. כן, אמא שלי החטיפה מכות. לא הייתי ילדה מוכה חס וחלילה. אבל אם אחרתי מבית הספר או התחצפתי או ביקשתי ממתק ונידנדתי ליד כולם רחמנא לצלן חטפתי ועוד איך חטפתי.
אני לא מאמינה בכוח הזרוע. אני מאמינה שאם אנחנו מכים את הילדים שלנו אנחנו מלמדים אותם רק דבר אחד – אני יותר גדול ויותר חזק ממך ואני מנצל את זה עד תום. ואלימות זו דרכם של הגדולים והחזקים. כל הילדים רוצים להיות גדולים וחזקים אז בעצם לימדתי אותם להיות אלימים.
אשקר אם אומר שאף פעם לא פקעה סבלנותי ולא נתתי בטוסיק מכה. אחר כך תמיד הרגשתי חרה עם זה. אחר כך תמיד ניסיתי לפתור את זה ואני חושבת שאפשר לספור את הפעמים האלה על אצבעות יד אחת.
אותה אמא חסרת פשרות היתה זו שעמדה מולי לפני יומיים וביקשה שאוותר לילדיי. אותה אמא שאין לי ספק שאם אני הייתי מסרבת למקלחת היתה גוררת אותי בשערותיי להתקלח הבינה לליבם של הילדים שלי.
אני אוהבת את אמא שלי. למרות כל המגרעות אני מבינה היטב מה היא עברה ומאיפה הגיעו המכות. אני יודעת שאם אצטרך אותה היא תבוא לעזור לי באש ובמים עד כמה שתוכל. אני אשקר אם אומר שאין כעסים בלבי על דברים שהיו שם כשהייתי ילדה . אבל אני פשוט יודעת שהיא לא הכירה דרך אחרת. יכול להיות שהיום עם הנכדים שלה היא לומדת אותה. הייתי רוצה להאמין שכך הוא.
אני עדיין מתמודדת עם העיניים הנוצצות של אמא שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
