דיפרסיה, אהובתי

בלילה נגע בי המקשר ואני התעוררתי בבהלה.

לא, זה לא היה מקשר. הוא היה המתקשר. אותו מתקשר שאיתו נרדמתי כשניסה לעזור לפצח תעלומת רצח בתוכנית טלויזיה.

הוא בא לבקר אותי בחלום המתקשר וקישר ביני לבין הדמות הטלוויזיונית, הוא נגע בי ותחושת הפחד האיום המוכרת הציפה אותי.

המאבק עם העיניים שמסרבות להיפתח. מתוך שינה אני מניחה יד על האיש והאגדה והוא מתעורר אלי.

"מה קרה?"

"כלום" אני עונה, עדיין שרויה בתוך תחושת הבהלה.

הוא לא זז, מרגיש את היד שלי עליו, בין את הצורך הענק שלי בנוכחות שלו. מרגיש אותי מתעוררת שוב ושוב בבהלה וצוללת אליה חזרה.

זמן עובר, הוא כבר ער לגמרי. אני עדיין נאבקת בשינה. הוא בטוח שנרדמתי חזרה וקם אל המחשב. היד שלי יתומה, שוב אני מתעוררת בבהלה.

"קומי, לכי שתי מים" אומר האיש כשהוא יודע שזה מה שיוציא אותי לחלוטין מהחלום הזה.

אני מתיישבת במיטה, מדליקה סיגריה, אחרי שתיים שלוש שאיפות אני מרגישה את השינה חוזרת אלי, שלווה ורגועה. הפיתוי לצלול אליה חזרה גדול. מכבה את הסיגריה וצוללת.

לא, לא ישנתי כמו שצריך. הוא הטריד את מחשבותיי. מה הוא רצה? מה פתאום הוא בא?

בחלום נגע בי המתקשר והחזיר לי את הבהלה.