דיפרסיה, אהובתי

- חטאת!

- איך שלא יכולתי שלא?

- וזה התירוץ שלך?

- מה שלך?

- את יודעת מי אני?! אני לא צריך תירוצים!

- אז תסביר.

- מה את רוצה שאסביר?

- למה?

- רגע, רגע. אני עמדתי בהסכם.

- כן, תיארתי לעצמי שתיתלה בהסכם הזה. היה לך נוח.

- אז את מתחרטת על ההסכם?

- לא! את ההסכם אסור להפר!

- אז מה את רוצה?

- מס ערך מוסף.

- זה שלכם שם למטה, זה לא קורה בעסקים שלי.

- אז זהו? נטו? ואין יותר?

- ככה נהוג.

- הבנתי. ואם הייתי מרחיבה את ההסכם מראש? הרי אני קבעתי את התנאים.

- לא יודע.

- אני רוצה תשובה אחרת.

- אי אפשר לבקש הכל ולקבל הכל.

- אבל אני לא ביקשתי הכל, אני ביקשתי דבר אחד והוא תמיד הכי חשוב. לו הייתי מבקשת גם עבורי משהו?

- תראי, זה יותר מסובך...

- למה?

- כי יותר קל לי לטפל בבקשה כשמבקשים עבור אחרים, לכן היה לי קל לחתום על ההסכם איתך.

- חה, מי בדיוק יבקש עבורי? הרי דנת אותי.

- ולכן חטאת!

- כבר שילמתי במשרד. עכשיו תעזוב אותי ותן לעבור.