לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דיפרסיה, אהובתי


אז מה אם אני אדם אופטימי במהותי הרי בסוף תמיד אחזור אל זרועותיה של "דיפרסיה, אהובתי" ותודה ליהונתן גפן שהגה אותה ראשון.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2004

מכתב לפיטר פנית בחיי.



 


 


כל כך הרבה שנים אנחנו חברות, ועם השנים החברות הזו קיבלה תפניות שונות ומשונות.


 


הכרנו, שתי ילדות בנות 15, כל כך שונות מאחרים. מצאתי בך את הנפש התאומה לי. מצאתי בך את האחרת כמו שראיתי אותה בעצמי. ואחרי שהכרתי אותך שוב לא הייתי צריכה להתפשר על החברות שלי.


 


מהר מאד ידענו שאנחנו קשורות זו בזו. ולא היינו צריכות הגדרות. מהר מאד ידענו שאף אחד אף פעם לא יוכל לעמוד ביננו. אף אדם לא יכול. לפעמים עשינו את זה בעצמנו.


 


החיים הובילו אותנו במסלולים שונים. פיטר פנית שכמותך, את התחלת לחוות את הילדות בגיל בוגר ולא התכוונת לוותר עליה כל כך מהר. שנים רבות היית בת 17, בגוף ובנשמה. אני מיהרתי להתבגר. היה דחוף לי לעמוד על רגליי. אני הלכתי בתלם. את עוד מרדת.


 


שנות הצבא הרחיקו אותנו זו מזו אבל אף פעם לא יותר מדי. ואחר כך כשחזרתי הביתה חזרנו להיצמד זו לזו.


 


אני התחתנתי, את נסעת לחו"ל. כמה התגעגעתי אליך כשהיית שם. ולמדנו לחיות בנפרד בלי לוותר אחת על השניה. אני ילדתי ילדים, את חזרת לארץ וחיית חיי רווקות של ילדה בת 20. התרחקנו החיים לקחו אותנו למקומות שונים. אני הייתי עסוקה באיש, ילדים, משכנתא. עבורך זו היתה נגיעה בסוג הזה של החיים. ואני דרכך חוויתי רווקות.


 


גם כשהתרחקנו תמיד כשנפגשנו כאילו לא נפרדנו מעולם. גם כשנפרדנו קווי החיים שלו המשיכו להשיק במקומות שונים. מפתיעים אפילו.


 


משונה לי לכתוב לך את המכתב הזה. תראי התחלנו כששתינו בנות 15. היום אני בת 37, ואת... איך אמר הרופא? 27. כמה מתאים.


 


ועכשיו את מצפה לילד. ואני כל כך מתרגשת עבורך. ואפילו ששנתיים לא התראינו, הרי שתודות למר בל, דאגתי שהקשר ישמר. אתמול נפגשנו שוב וכאילו אף פעם לא התרחקנו זו מזו. יש הרבה מקומות בחיים שלך שאני לא מכירה, יש הרבה אנשים שאני לא מכירה כנ"ל לגבייך ובכל זאת כאילו אף פעם לא התרחקנו. ואני מרגישה כאילו הצ'ופצ'יקה הזו שמתפתחת שם ברחמך (כבר סיכמנו שזו בת לא יעזור לך כלום) כאילו חלק ממני היא. שהרי הכל נשאר במשפחה.


 


נפגשנו אתמול והדהמת אותי. הנישואים וההריון עשו לך המון טוב. לא הצלחתי לשים את האצבע אתמול אבל היום הבנתי – את קורנת. את אותה אחת רק הרבה יותר יפה ומאושרת וכל כך טוב לי לראות אותך כך. הדהמת אותי בבגרות שקיבלת פתאום, תווי הפנים שלך התרככו. מילים שאף פעם לא שיערתי שתעלי על דל שפתייך עלו. וכמו תמיד כשאני פוגשת אותך, נמלאתי אהבה.


22 שנים של חברות. תמיד ידענו לחזור מההרפתקאות שלנו אחת אל השניה. בהרפתקאה הזו של ההריון אני אשתדל להיות יותר שם עבורך. מתרגשת כל כך איתך. אוהבת אותך.


 

נכתב על ידי mamakorage , 24/10/2004 01:09  
42 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  mamakorage

בת: 57

תמונה




22,260
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmamakorage אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mamakorage ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)