דיפרסיה, אהובתי

בעקבות הפוסט של טליק על הדילמה המוסרית ביחס לאיציק מורדכי, הרגשתי צורך אחרי שקראתי מספר תגובות שם להרחיב גם כאן.

קראתי את הפוסט של טליק והגבתי. אני בדרך כלל מגיבה קודם ואחר כך קוראת את המגיבים האחרים. אני חייבת לציין שהיו כמה תגובות אצל טליק שהרגיזו אותי.

זה נורמטיבי, בצה"ל יש הרבה קצינים שמטרידים את הפקידות שלהם אז את איציק מורדכי תפסו אבל לא צריך להעניש אותו, מסכן, מה הוא אשם שתפסו אותו. אם כולם עושים את זה למה שהוא לא יעשה. אם כולם עושים סימן שזה בסדר. מה? לא??

אז זהו שלא! אם כולם יגנבו, זה בסדר לגנוב?? ואם כולם מלטפים ילדות קטנות, זה בסדר ללטף ילדות קטנות?? החוק קבע שזה לא בסדר. אז החוק לא תופס את כולם אבל את מר איציק מורדכי החוק תפס והוא צריך לשלם את המחיר. אני לא שמעתי את איציק מורדכי מביע איזו שהיא חרטה על המעשים שלו. כזה איש אנחנו רוצים שיחנך תיכוניסטים לפני השירות הצבאי שלהם?

הרי מה המסר אם נותנים לו להרצות? המסר הוא שהנורמטיביות נשמרת. שזה בסדר, ואם לא תופסים אותך אז אשריך. אם תפסו אותך והפקידה התלוננה, אז זה לא אשמתך. זו אשמת הפקידה שהעזה להתלונן וזו אשמת החברה. הרי כולם עושים. אם כולם מלטפים סימן שזה בסדר. אז קדימה תיכוניסטים, לכו לצבא, עלו במדרגות הפיקוד והתחילו ללטף פקידות , הרי אתם לא רוצים להיות שונים.

תראו את הגיבור הזה איציק מורדכי שלחם בחווה הסינית. הוא גיבור. הוא דמות לחיקוי. ואם הוא דמות לחיקוי אז בואו נחקה גם את דרכיו הנלוזות. שהרי אם אנחנו רוצים להיות כמוהו אנחנו צריכים להיות כמוהו עד הסוף. וגם אם יתפסו אותנו מקסימום נקבל מכה על היד ונו נו נו קטן. בסוף הרי יסלחו לנו כי זה נורמטיבי וכולם עושים את זה. אז זה בסדר.

מה? לא??

ובאמת הרי נשים לא עשויות מסוכר. אז מישהו ליטף אותך קצת, אז מה? אז מה אם הוא לא ביקש את הסכמתך לפני כן? אז מה אם הוא התייחס אליך כאל חתיכת בשר? אז מה אם הוא חושב שזה מגיע לו? מה את עושה כל כך הרבה רעש, סך הכל העמיד אותך במצב משפיל. נו אז? מה את עשויה מסוכר?? נו, באמת!

איציק מורדכי עם כל רוח ההתנדבות הגדולה שלו שילך להתנדב במעון לקשישים, וירצה שם. שילך להתנדב בבתי כלא וירצה בפני אסירים. שיתנדב איפה שהוא רוצה לא אל מול הילדים שלנו. לא כדמות מחנכת. זו לא הדמות המחנכת שאנחנו רוצים עבור הילדים שלנו!

הבוקר התחיל בפגישה עם המנהלת והמחנכת של זרח. דרשתי כמובן בירור של מה שקרה אתמול. סיכום שיחה? לא משהו אבל דיברנו אולי על סייעת לזרח שתעזור לו באופן צמוד. אני לא יודעת אם זה יתממש אבל אם כן זה נראה לי פיתרון טוב.

אחר כך היתה לי פגישה עם הסוציאלית. כל פגישה איתה אני מחליטה שזו האחרונה. שלאישה הזו אין כלים לעזור לי. הפעם זה היה חד מתמיד. כשהבעתי חוסר שביעות רצון היא שאלה למה אני מתגוננת. איך אומרים? ההגנה הכי טובה זו התקפה? באיזו שהוא שלב היתה לה החוצפה לומר שאני מתנתקת מהבעיות סביב זרח. הווה אומר אם אני לא מכרכרת סביב זרח 24 שעות ביממה אני לא אמא משהו. כששאלתי אותה בכעס אם היא מצפה ממני להתפטר ולהתייצב בבית הספר של זרח יום יום היא אפילו לא שללה את האופציה. הבהרתי לה שזו לא אופציה מהסיבה הפשוטה שאולי לא יהיו לילד בעיות רגשיות יותר כי יהיו לו בעיות פיזיות של תת תזונה. גם עם המשכורת שלי אנחנו לא גומרים את החודש.

בסוף השיחה ביננו פשוט ננעלתי. היא שאלה אותי משהו ואני פשוט הוצאתי את היומן שלי ושאלתי אותה מתי הפגישה הבאה.

אני יודעת שתגידו לי להחליף אותה. אבל יש עוד דבר אחד שאני צריכה לעשות לפני, אחרי זה מבחינתי היא עפה.

יצאתי מאצלה לפגישה חשובה עם לקוח. לקוח שכבר שלושה שבועות אנחנו בפגישות מולו ומחכים שהעסקה תיסגר. לקוח חשוב ושמן. הרגשתי לא מוכנה ולא מסוגלת להתמודד עם הפגישה הזו. נסעתי לאט יודעת שיש לי זמן. הגעתי לפגישה חמש דק' לפני הזמן, ישבתי ברכב וניקיתי את הראש.

הפגישה היתה מוצלחת. העסקה נסגרה.

עכשיו אני רוצה הביתה. ללכת לחבק קצת את הבן שלי. מקווה שדברים נסגרו טוב בבית הספר עבורו. אחר כך אוכל באמת וממש לשמוח על העסקה שנסגרה.