מתי זה קרה? מתי פמיניסטיות קיבלה את גוון ההתנצלות? ממתי זה ממש לא IN להגיד שאת פמיניסטית?
אין לי שמץ של מושג, אבל משום מה כשאנשים חושבים על אישה פמיניסטית הם רואים בד"כ בדמיונם אישה לוחמנית, שיער קצוץ, גוף גדול. 'אם היא פמיניסטית היא בטח מכוערת'. משום מה לאמר שאת פמיניסטית באיזה שהוא שלב הפך להיות התנצלות.
אז אני לא מתנצלת, אני פמיניסטית! ואני גאה בזה.
אני אישה, אני מאמינה בנשיות שלי. אני גם מאמינה שאנחנו חיים במדינה שמדכאת נשים, שמפלה אותן לרעה. וכל עוד קיימת האפליה הזו אני אניף את הדגל הזה. לצערי כנראה שאצטרך להניף אותו עוד הרבה שנים.
ואל תגידו לי שאנחנו מדינה שוויונית כי זה יהיה ממש מגוחך. מדינה שמשקיעה כ-40% מהתקציב שלה בביטחון, ומעט מאד משאבים מושקעים ברווחה ובחינוך היא מדינה מאצ'ואיסטית. מדינה שהמנהיגים שלה רובם גנרלים שמנהלים אותה כאילו הם במלחמה תמידית, היא מדינה מאצ'ואיסטית. במדינה מאצ'ואיסטית אין מקום לנשים - שילכו למטבח, יעשו ילדים ויהיו בשקט.
מדינה שבה בשל האילוצים התקציביים בעלים מכים לא מוצאים מהבית לתוכנית מתקנות, אישה מוכה היא זו שבורחת מהבית למקלט, את הגבר מכניסים לכלא, או עוזבים אותו כדי שיוכל לתכנן את הרצח הבא. לו היו תקציבים, היו מחייבים גברים מכים להיכנס תוכניות מתקנות. בארץ יש מקום אחד שמאפשר כזו תוכנית ומספר המקומות בו מצומצם משהו בין 10-20 מקומות. פשוט מגוחך.
אני לא עולה על בריקדות, אני אוהבת גברים ואני בטח לא שורפת את החזיות שלי (אני מאד אוהבת את החזיות שלי). אני פמיניסטית, וזה אומר שאני לא מתנצלת על כך שאני אישה, להיפך אני מאמינה בכוח שלי כאישה. אני מחכה ליום שבו נשים יזכו לאותם תנאי משכורת כמו גברים, ליום שבו הזדמנויות התעסוקה יהיו שוות, ליום שבו לא יהיה סחר בנשים, לא יהיו גברים מכים (ואם כן הם יטופלו ויוקעו לאלתר), ליום שבו גוף אישה לא יהיה יותר ליטרת בשר שאמורה לספק את יצריו 'הבלתי נשלטים' (תירוץ עלוב) של הגבר.
הדרך ארוכה לשם. אני מאמינה שהכל מתחיל בחינוך. אם נחנך את הילדים שלנו לכבוד האדם באשר הוא אדם, אם נחנך את הבנות שלנו לאהוב ולכבד את גופן, אם נחנך את הבנים שלנו לכך שבנות שוות להם ואין אופציה אחרת. אולי אז...
הפוסט הזה אולי קצת מבולבל, ולא הכי ברור, אבל אני מגבשת מחשבות וככה זה נראה.
על מה שקרה לאוצ בקייטנה אתמול אכתוב יותר מאוחר, חשוב לי שהתגובות לא יברחו אליה.