אתמול מלאו לי 39 שנים. זהו זו השנה האחרונה בעשור השלושים ו... שנה הבאה אחליף קידומת. אומרים לי שבגיל 40 הכל מתייצב, אומרים לי ש40 זה כיף, שאישה מתחילה לפורח בגיל 40. ואני רוצה להאמין בכל לבי שאכן כך הוא אבל ה40 הזה בינתיים תקוע לי בגרון. מין צל מאיים שמרחף מעל ראשי. נו את בת 40, מה הספקת לעשות בחיים?
מה הספקתי?
זהו שאני לא מתכוונת לענות על השאלה הזו עכשיו. יש לי עוד שנה שלמה לנסות להספיק עוד. אולי כך אגדיל את הרקורד שלי לקראת שנה הבאה.
השנה שעברה היתה שנה מאד עמוסה מבחינתי. היו ימים שבהם הייתי בקושי בבית. עבודה, אחר כך לימודים או ההתנדבות שלי, ולפעמים אחרי הלימודים בערב ועד הורים. אני חייבת לסנן משהו.
אז נכון כרגע אני לא עובדת אבל אין לי שום כוונה שזה ישאר כך לאורך זמן. עד שאמצא עבודה בגן החלטתי שאחלק עיתונים. יש לי חברה שהציעה את זה היום וככל שחשבתי על זה הרעיון קסם לי יותר. אם לא דרכה אמצא דרך העיתון, תמיד מחפשים שם מחלקי עיתונים. העבודה בלילה, אני יכולה לחזור הביתה ולהכין את הילדים לבית הספר ואחר כך ללכת לישון או מה שזה לא יהיה. עבודה שמשאירה לי את עיתותיי בידיי. אין ספק שהעבודה קשה אבל היא הבטיחה לי גם פיגורה מכל טיפוסי המדרגות אז גם את הקשה אני מוכנה לקבל 
עלינו לכיתה א' היום. טטי היתה מוכנה לשחרר הרבה לפני שאני הייתי מוכנה. 'ביי אמא' , מה ביי שום ביי אני נשארת כאן. אפילו ביקשתי מהמורה אם אפשר להישאר בכיתה אבל משום מה היא לא הסכימה. אני ממש לא מבינה למה
מאבקנו הצודק למען הכיתה של זרח הצליח. השעות שהיו חסרות במערכת הושגו ממשרד החינוך ומהעירייה. זה נפלא זה נהדר אבל נראה לי שזה יצר בעיה משום שגם ההורים בכיתה וגם יו"ר ועד ההורים הבהירו לי שאין סיכוי שאתחמק בשנה הקרובה מהועד. לבינתיים אמרתי להם שאחשוב על זה, אולי אצליח בכל זאת בסוף להתכופף.
אוצ' מתאקלמת בחטיבה, הנה היום כבר חזרה עם חיוך על השפתיים וחבורת חסמב"ה של חברות חדשות. היא בדיוק הודיעה לי עכשיו שמחר הן כולן מגיעות לבית הספר בחולצה כחולה. חסמב"ה חסמב"ה חסמב"ה
מסתבר שלמרות שאתמול היה יום לא ממש נחמד הפוסט הזה מלא חייכנים. זהו יומולדת חלף עבר לו, אפשר להתחיל את השנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
