פרק 1
"אני לא הולכת!"
"קדימה ליטי צאי מהחדר"
"לאא! אני לא עוברת לשם! טוב לי כאן!!!!"
"ליטל את לא יוצאת בתוך 3 דקות את לא מקבלת דמי כיס כל החיים"
"אבאאאאאא נווווו למה צריך לעבוורר?!"
"ליטל, צאי עכשיו" שמעתי את קולה של אמא מחוץ לדלת חדרי
אבא פתח את דלת חדרי בעזרת מפתח נוסף ששיכפל לעצמו "לבטיחות" אמר
"יאללה צאי"
"אני לא יוצאת ויהי מה!!!" צרחתי וטרקתי את הדלת בפניהם.
אחרי 28 שניות מצאתי את עצמי בתוך המכונית מביטה לאחור לבית הקודם.
-
לאחר חצי שעה נסיעה מצאתי את עצמי בכניסה לבית החדש בת"א.
"נווו? אז מה את חושבת?? גדול מה?" אמי התלהבה וסרקה את הבית
"כן.. סבבה" רציתי לבכות.
עליתי לחדר שלי וחיטטתי בדברים שלי מצאתי תמונות שלי מהיסודי ומהתיכון
כל הפרצופים המחייכים בתמונות ניראו לי כלכך צבועים.
שנאתי אותם ועדיין החשבתי אותם חברים.
עד כיתה ח' הייתי ילדה שמנה. מאוד.
כולם צחקו עליי והביטחון העצמי שלי יכל לרדת ל100-
בחופש הגדול שבין ח' לט' עשיתי דיאטה והצלחתי.
ממשקל 65 ירדתי ל39. הייתי אובססיבית למשקל שלי.
לאחר כמה טיפולים פסיכולוגים הבנתי שאני מספיק רזה ואפילו העלתי ל40
כולם הסתובבו סביבי, בנים רצו אותי ושנאתי את כולם
ועדיין, רציתי להישאר שם.. לא רציתי להתחיל מחדש. שוב.
עוד שבוע אני אמורה להתחיל את כיתה י'.
פחד אלוהי.
"היי?" אמי פתחה את הדלת והתיישבה על המיטה לידי "מה את עושה?"
"סתם.." עניתי "נזכרת בדברים"
"מפחדת?" היא ליטפה את שערי
"לא.." שיקרתי "קצת.. כן."
אספתי את כל התמונות שהיו מפזורות על מיטתי
"הכל יהיה בסדר יפה שלי" הבטיחה "הכל יהיה בסדר.. חוץ מזה 5 דקות הליכה יש לך פה ים ותוכלי ללכת לעזריאלי"
"כן.. אני חושבת ללכת היום.. לקנות כמה בגדים לביה"ס.."
"כמה את צריכה?"
"200 יספיקו תודה אמא" לקחתי את הכסף וחיבקתי אותה.
לבשתי מכנס קצר בצבע חאקי בהיר, חולצה ורודה בייבי מקושקשת חמודה ואולסטאר נמוך שחור עם שרוכים ורודים.
שמתי עיפרון שחור למעלה ולמטה להדגיש את העיינים האפורות-ירוקות שלי, קצת סומק, השפתיים שלי אדומות טיבעיות ומלאות אז לא הייתי צריכה לשים שום דבר עליהן וסרקתי את השיער השחור והחלק שלי [צבעתי אותו כי שנאתי את השטני שהיה לי], לקחתי עוד 800 מהקופה ויצאתי לכיוון עזריאלי.
"תודה" שילמתי לנהג המונית ויצאתי
עשיתי סיבובים בעזריאלי קניתי גופיות בצבעים שחור, לבן, אדום, ורוד, ירוק עם ציורים שטותיים, חצאתי ג'ינס מיני,
ו2 סקיני כהים שהיו במבצע.
חזרתי הביתה אחרי 3 שעות, סידרתי את כל הדברים בחדר והלכתי לישון.
-
"בוקר טוב יפייפיה" אמא העירה אותי ופתחה את התריסים כלפי מעלה בחלון הענקי שהיה ליד המיטה שלי.
"מה השעה?" לחשתי מתחת למיטה כיוון שהאור סינוור אותי
"כבר 12 בובה" היא העיפה את השמיכה מעליי "יאללה את צריכה לקנות היום את כל הדברים לביה"ס"
קמתי, צחצחתי שיניים וירדתי למטה
"אבא הלך כבר לעבודה והשאיר לנו כסף כאן" היא הגישה לי פנקייקים בסירופ שוקולד "יאללה אני אסיע אותך בדרך למספרה אני צריכה לחדש את הצבע" ונגעה בשיערה הבלונדיני
גמרתי לאכול והתארגנו.
"בובה אני אהיה במספרה כאן ממול מעבר לכביש, אחרי שתסיימי תבואי לשם.."
נכנסתי לחנות הענקית ובחרתי לי תיק לבן, קלמר נחמד, עטים צבעוניים, עטים שחורים וכחולים ואת כל מה שהיה צריך לקלמר
עברתי למחברות, קלסרים שטויות ואחרי הסבב בחנות שילמתי לו ויצאתי.
יצאתי עם שלושה שקיות כבדות וחצאתי את הכביש לאמא.
חיכיתי לה במספרה הכתומה - ירוקה כחצי שעה וחזרנו הבייתה.
ארגנתי את כל הספרים שכבר אבא קנה לי בתחילת החופש בספרייה הפינתית
סידרתי את הכל וירדתי למטה לארוחת הצהריים
"את צריכה להתחיל להכיר אנשים.. ראיתי שיש כאן הרבה נערים בגילך בשכונה הזאת"
היא הגישה לי את הצלחת ובחנה אותי אוכלת
"אני אכיר בבצפר"
היא נאנחה ולחשה משהו כמו 'הדור של היום'
היא שנאה שדיברתי בסלנג
"את רזית בזמן האחרון ליטי.." אמרה לאחר כמה דקות
שתקתי.
סיימתי לאכול ה-כ-ל מהצלחת, נתתי לאמא נשיקה ועליתי למעלה.
סגרתי את הדלת והורדתי את הכל חוץ מהתחתונים ומהחזייה.
הצלעות בלטו החוצה.
'שמנה' קול קטן לחש לי ' את כל כך שמנה'
מיששתי את הגוף וחיפשתי אחר שומנים.
-
*כעבור 4 ימים*
-
"ליטי קומי"
אבי התכופף ונתן לי נשיקה במצח. אין ספק שאני מעדיפה את הדרך של אבא להעיר אותי.
שתפתי פנים, צחצתי שיניים ונעמדתי מול הארון.
'היום זה היום הראשון ללימודים.'
"ליטי אני יוצא. תהני ביום הראשון מתוקה" אבא נכנס לחדר והביא לי נשיקה.
לבשתי סקיני כהה, חולצה שעליה ציור שטותי עם מסר "im with stupid!" ירוקה צמודה ואולסטאר שחורות.
לשמחתי ליום הראשון לא היה צריך בכלל להביא תיק כך שהייתה לי דאגה אחת פחות
החלקתי את השיער עוד יותר, סידרתי יפה את הפוני לצד ושמתי בושם.
התאפרתי קצת וירדתי למטה שם חיכתה לי ארוחת בוקר גדולה.
הקול שוב הדהד בראשי 'שמנה' אז זרקתי את האוכל לפח.
לקחתי 50 שקל סתם שיהיו לי, פלאפון, מפתחות וב8 וחצי חיכיתי בתחנה לאוטובוס.
חיכיתי 5 דקות והאטובוס הגיע.
לא רציתי לרדת בתחנה מול ביה"ס אז ירדתי תחנה אחת לפני והלכתי ברגל.
עצרתי מחוץ לשער ובחנתי את ביה"ס. 'כלכך ענק' לחשתי
המוני ילדים נכנסו לקחתי נשיקה עמוקה ונכנסתי אחריהם.
-
"היי אחי" מאור דחף את עמית החבר הכי טוב שלו מבין כל הבנים שהקיפו אותו "קלוט את זאתי"
עמית ומאור הסתכלו על הילדה עם השיער השחור והחולצה הירוקה
"יפייפיה" לחש עמית
"עזוב יפייפיה תראה איזו כווסית.. אני הולך "לעזור" לה להתאקלם כאן" מאור הושיט צעד לפנים לא לפני שעמית תפס אותו מאחור "היא שלי" לחש לו והתקרב אליה.
-
התבלבלתי בין כל הבניינים שהיו בביה"ס ולא ידעתי לאיפה לפנות
"צריכה עזרה?"
הסתובבתי וראיתי מאחורי את הילד הכי יפה שאי פעם ראיתי,
שיזוף מושלם, שיער בהיר די ארוך חלק, עיניים בהירות מדהימות.. פשוט מדהים
"ממ כן אתה יודע איפה המזכירות?"
"עזבי מזכירות איזה כיתה את?" הוא היה גבוה ממני ב5 סנטימטרים בערך והסתכלתי מעט כלפי מעלה
"י'2 אני חושבת"
הוא חייך אלי וחשף שיניים צחורות מושלמות "בואי איתי"
נכנסנו לתוך המבנה והוא החזיק לי את היד.
ראיתי את כל הבנות מסביב מסתכלות עליי ובוחנות אותי. קנאיות.
"איך קוראים לך?" שאל
הסמקתי "ליטל"
הוא פתח דלת כיתה ונכנס הייתה דממה בכיתה. כולם הסתכלו עלינו
"זאת הכיתה שלך"
הסתכלתי פנימה כמה ילדים ישבו על השולחן והתלחששו, חבורת בנים עמדה בפינה ושתקו
"תודה.." לחשתי
הוא הסתכל עליי וחייך "ברוכה הבאה ילדונת"
הוא יצא מהכיתה והשאיר אותי שם.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי בשולחן האחרון ליד הקיר
כולם נעצו את עיניהם בי. לא רציתי להיות שם.
"היי?"
הרמתי את ראשי למעלה וראיתי ילדה עם עיניים חומות תלתלים וחיך עם גומות
"היי" החזרתי בשקט
"קוראים לי מיכל" היא התיישבה לידי
"ליטל.." עניתי די בקרירות
ישבתי שם והקשבתי לה מדברת ומדברת ומדברת היא סיפרה לי על הכל
היא לא הפסיקה לשנייה.. בהתחלה חשבתי שהיא סתם מעצבנתץ ולאט לאט הבנתי שהיא פשוט נחמדה.
"אז.. רוצה לצאת לסיבוב עד שיהיה צלצול?"
"כן.. בטח" עניתי לה ויצאנו מהכיתה.
היא הראתה לי את כל הבניינים, כל הקומות.. נכנסנו לשירותים כי היא רצתה לסדר את האיפור.
יצאנו החוצה
ונתקלתי בטעות במישהי
"תזהרי" היא דחפה אותי בגסות והעיפה את שיערה הבלונדיני הצבוע לאחור
היא הייתה ממש ניראית כמו ברבי.. היו לה עיניים חומות, שיער בלונדיני כפי שאמרתי וגוף רזה רזה.
היה בה משהו די מכוער.
"פוסטמה אל תעזי להתקרב אליי שוב .. איווו" היא צרחה בקול צפצפני ומתנשא
גילגלתי עיניים והלכתי משם.
"זאת ליאת" מיכל הסבירה "היא בכיתה שלנו, שתי המכוערת שהיו מאחוריה אלה השפוטות שלה"
גיחכתי לעצמי והמשכנו בטיול.
אותו ילד שעזר לי למצוא את הכיתה חייך אלינו וצעק לנו לבוא
"עזבי מאמי בואי לא נלך" מיכל התחננה
"די מה יש לך? תירגעי שנייה אחת ניראה מה הוא רוצה"
התקרבנו אל הספסל שהוא ישב עם חברים שלו
הוא קם ונתן נשיקה בלחי למיכל היא קצת זזה לאחור.
"ואת.." הוא התקרב אליי קרוב "אני רוצה להכיר לך את החברים שלי.."
הוא הסתובב לכיוון שלהם "עידו, מאור, שחר, זוהר ויקיר יושבים על הספסל והמכוערים מאחורה אלה דניאל וקובי"
חייכתי אליהם ולחשתי "היי"
"ואני..." הסתכל עמוק לתוך העיינים שלי "עמית"
הצלצול נשמע ומיכל החזיקה לי את היד וסובבה אותי למבנה שלנו
"ילדונת, אני אפגוש אותך בהפסקה" הוא קרץ לי והסתובב לחברים שלו.
נכנסו לכיתה ואני ומיכל התיישבנו.
המורה נכנס אלינו לכיתה והציג את עצמו "גדעון הרפז.. אתם יכולים לקרוא לי גדי"
הוא התחיל לדבר על הבגרויות ועל השנה במשך שעתיים.
הוא לא היה כ"כ זקן והוא היה נחמד מאוד.
5 דקות לפני סוף השיעור הוא שחרר את כולם וקרא לי ולעוד תלמידה שהבנתי שהיא גם חדשה
"אני אחכה לך בחוץ" מיכל יצאה וניגשנו אל גדי.
"כפי שאתן יודעות כולם פה מכירים את כולם פחות או יותר מהשנה שעברה ואתן עברתן מערים אחרות,
אני רוצה שתדעו שאני פה תמיד אם תצטרכו עזרה או עצה או כל דבר.."
חייכנו והתכוונו לצאת "אמ.. ליטל? את יכולה לבוא שנייה?"
התקרבתי אליו "מאיפה את מכירה את עמית מיב'?"
"אני לא.." הסמקתי "סתם דיברתי איתו בבוקר קצת. הוא עזר לי למצוא את הכיתה"
הוא קם מהכיסא שלו הוא היה גבה קומה
"תזהרי"
הוא חייך אליי ויצאתי מהכיתה.
יצאתי עם מיכל לחצר
"למה אני צריכה להזהר?" התיישבתי בקפיטריה
"הוא סתם אמר.. עזבי"
עמית ועוד שני חברים שלו שהוא הכיר לי התיישבו מולינו בשולחן
הוא חייך אלי ולא אמר כלום
החזרתי לו חיוך מבויש "אז..?"
מיכל זזה באי נוחות
הסתכלתי עליה לשנייה והחזרתי את המבט אליו שגם הסתכל עליה
"איך עברו השעתיים הראשונות?"
"בסדר כזה..קצת משעמם" עניתי
"אפשר לקחת אותך קצת לצד?" הוא שאל לפתע
הסתכלתי על מיכל "זה יפריע לך?"
היא הסתכלה עליו וניראה שדי פחדה ממנו "לא זה בסדר מאמי אני אלך לדנה קצת היא בדיכאון"
עמית קם ולקח אותי לשבת מתחתץ לעץ שהיה בחצר
הוא נשען על העץ ואני ישבתי מולו.. קצת מסוונורת מהשמש.
"אז.." הוא התחיל קודם "איך התלמידים בכיתה?"
"את האמת? שאלתי "נוראים" עניתי והוא צחק
אהבתי שהוא כל הזמן הביט לי בעיניים. הוא לא פזל אפילו לרגע
אז אני הייתי חייבת וראיתי את ליאת מביטה בי בקנאה.
התביישתי קצת אבל הרגשתי פתוחה איתו "יש אחת שכבר שונאת אותי.. קוראית לה ליאת אני חושבת"
"אני מכיר אותה" הוא צחק "אין לך מה לדאוג"
כמה ילדים עברו לידינו ואמרו לו שלום
"ניראה שאתה מכיר את כולם" חייכתי.
הרוח העיפה את שערי "את נורא יפה את יודעת?" הוא התקרב אליי קרוב לרגע נדמה שהיה מנשק אותי
אז זזתי מעט לאחור "מצטער.."
"זה בסדר" הוא הניח את ידו על ידי
"מה דעתך לצאת איתי היום?"
קצת הופתעתי. "סבבה"
לאחר שהחלפנו כתובת ומספר הלכנו יד ביד בחזרה לביתן והוא ליווה אותי לכיתה
איך שנכנסנו לכיתה ליאת התנפלה עליו
"תגיד.. מה חסרות לך בנות?! דווקא את זאתי?"
"ליאת שתקי" הוא אמר בטון מאיים והיא סתמה.
היא הסתכלה עליי במבט זנותי ויצאה מהכיתה
"את בסדר?" הרמתי את ראשי אליו.. "כן"
לאחר שעתיים שהכירו לנו את המורות אני ומיכל חזרנו הביתה
סיפרתי לה הכל.. והיא שתקה. "את צריכה לספר לי משהו?" עצרתי על המדרכה
היא המשיכה שני צעדים והסתובבה "לא, זה בסדר מאמי.. תהנו היום"
קצת נעלבתי מהזלזול היא פנתה לבית שלה ואני המשכתי
הסתובבתי אחורה וראיתי ילד שהיה מוכר לי
"אתה מהכיתה שלי לא?" חייכתי אליו "חחחח כן. דורון"
הוא בא ללחוץ לי יד "ליטל, ואני אומרת שלום ככה.." ונתתי לו חיבוק.
גילינו שהוא שכן שלי והוא גר בבית לידי
יש לו עיניים ירוקות נוטות כלפי מעלה מעט ושיער חום-שטני. ילד יפה וחמוד.
דיברנו המון וסיכמנו שמחר הוא יצלצל אליי לפני שהוא הולך לבית ספר ונלך ביחד.
נכנסנו הביתה והרגשתי כלכך טוב. גם לקראת הפגישה שלי הערב עם עמית וגם לגבי זה שיש לי חברה וידיד חדשים.
הפלאפון שלי צלצל
"היי בובה" שמעתי את הקול של עמית
"הי.."
"חחח לא ראיתי אותך היום אחרי בצפר להגיד שלום אז.. שלום"
"חח שלום" נשכבתי על הספה וחייכתי מאוזן לאוזן
"אז תהיי מוכנה היום ב9 ככה?"
"ממ כן מעולה מאמי"
"יאללה יפייפיה אז נדבר"
"ביי מאמי"
"ביי חיים"
ניתקתי, ועליתי למעלה לחפש מה ללבוש.
קיפצתי בחדר מרוב אושר עד שקיבלתי הודעה לפלאפון פתחתי אותה
*אל תחשבי שהוא אוהב אותך או משהו, הוא איתך רק בשביל זיון. תהנו הלילה :]*
המספר היה לא מזוהה והתקשרתי אליו
"אז קיבלת את ההודעה שלי?" קול מחייך נשמע מעבר לקו
"ליאת יזונה"
"חחחחחחחחח מה הלחץ מותק?"
"מאיפה יש לך את המספר שלי?"
"כפרע תביני שאני משיגה ה-כ-ל"
"יקנאית מסריחה תביני שזה שהוא זיין אותך וזרק אותך לא אומר שהוא יעשה את זה גם לי"
הספקתי לשמוע "יוו" מעבר לקו וניתקתי.
זה עשה לי מצב רוח רע וניסיתי לשכנע אותי שהכל בסדר.
פרק הבא מחר
איזה ארוך יצא לי (:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
