לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

If you read, don't judge


פה זה רק נראה כמו ספרייה. פה מותר לצעוק.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2008

חרף הכל


אני רוכב על השריון העצום, החלק והמבריק של הצב.
רגליו הכבדות מועכות את בני כפרי, אך אני חירש.
צרחות ההנאה העילגות שלי כמו נתמלאות ברגש-חופש נוסף, כאשר מיבטא החרשים שלי נמסך בהן.
הצב לא מפסיק לצעוד. הוא לא יפסיק עד שארצה.
הבית בו גדלתי, מעוך ורחוק מאחוריי. חצרות הבתים בהן שיחקתי כל ילדותי נמעכות עכשיו, אני מרגיש את העשבים זועקים אלי.
לא אתן לאף אחד להפסיק אותי לעולם.
החיים הם קדושים, ומכך גם המוות קדוש.
אך החיים לא טהורים. כל כך לא. הם מלאים בדחפים אנושיים-חייתיים.
והמוות טהור. הוא כמו שמיכה לבנה ודקה מאוד מאוד, אבל שמחרישה כל צליל.
כן, מה שאני עושה נכון. אני מטהר אותם. אני מטהר אותם.
נכתב על ידי סנאי בלי רגל , 7/9/2008 19:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט


כינוי:  סנאי בלי רגל

בן: 33




2,402
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסנאי בלי רגל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סנאי בלי רגל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)