קקי של גמל מעופף

לפני משהו כמו 30 שנה הייתי מאושפז לזמן די קצר אך משמעותי מספיק בבית חולים.

כשחזרתי הביתה חשתי הקלה. חלק ממני אמר משהו כמו אוקיי, אז בכית איזה 2-3 פעמים ביום, העיקר אתה חי ומרגיש יותר טוב, זה בסדר, לא משהו לפחד ממנו.

לחלק אחר שלי היה ברור שקרה משהו רע. בכל זאת, עם כל הכבוד לחדר המשחקים במחלקת הילדים, ולמידה של השעשוע שהיתה בלראות איך משכנעים את הילד בן ה-5 ששכב ליד לקבל את התרופות, בכל זאת, קיבלתי סיבות לבכות. זריקה או בדיקת דם יכולה להיות מספיק מטרידה וכואבת בגיל הזה, אבל היו עוד דברים, והרגישות במקרה הטוב היתה מזוייפת בעליל.

בכל אופן, כשנה אחר כך, אחרי לילה שהתחיל דומה, היה לי די ברור שלהישאר בבית החולים אני לא רוצה. וככה נפתחה לה שנה בה אני, כילד בגיל חד ספרתי, מחליט לשים גבול לאופן בו טיפולים רפואיים מגיעים אלי. כנראה התעקשתי כי הייתי צריך, ואכן מצבי הבריאותי השתפר דרמטית אחרי אותה שנה.

לאחרונה נתקלחי באתר אינטרנט שמדרג רופאים. נראה שרק חלק קטן מהרופאים הפועלים בארץ מדורגים בו, ועדיין, זה עוזר לך לבחור. בסופו של דבר, כולנו מעדיפים רופא שיודע מה שהוא עושה, וגם מטפל בצורה רגישה ומכבדת. בעיקר, אך ממש לא רק, אם הרופא מתייחס לאברים מוצנעים בתוך התחתונים, החזייה, ודברים מיניים או מביכים מעבר לרגיל.

זה הנה הוא

http://www.ramkol.co.il/%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%90%D7%99%D7%9D/?index=0&generalSearch=&advanced=&locationId=0&orderBy=0

לשימושכם, ותזכרו לשמור על האשכים שלמים, וגם על הציצים.